"למה? באיזה זכות מישהו משחיר את הפנים שלה בגלל שהיא אישה?" כשכנרת צדף שמעה על השחתת השלטים בירושלים עליהם התנוססה תמונתה של המתעמלת מס' 1 של ישראל, לינוי אשרם, חשכו עיניה. "היא אישה פורצת דרך שעושה למדינה שלנו כל כך הרבה נחת. כשהמדינה הזו הייתה מוכת קורונה, היא זכתה באליפות אירופה וגרמה לכזה אושר אצל מדינה שלמה אז את הפנים שלה אתם משחיתים? הפנים שלה הם הפנים שלה המדינה".

צדף, יו"ר איגוד ההתעמלות (41, אמא לשתי בנות קטנות), החליטה להגיב ומיד, ובשיתוף פעולה עם מנכ"ל מכון וינגייט היא העמידה תוך ימים ספורים שלט ענק על כביש החוף עם תמונתה של אשרם ועליו הכיתוב "הפנים של הספורטאיות, הגאווה של המדינה". מבחינתה של יו"ר איגוד ההתעמלות, היא מתכוונת לעמוד לצידן של הספורטאיות שלה בכל מחיר: "שילמדו, הם יכולים להשחית את השלטים ואנחנו נעשה עוד אלף".

צילום איגוד ההתעמלות

בשנים האחרונות, המתעמלות הישראליות חוות פריחה שראוי רק לפרגן לה. בנובמבר האחרון נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית זכתה באליפות אירופה במדליית זהב בקטגוריית קרב רב קבוצתית ואישית (של אשרם). בגביע העולם שנערך בחודש האחרון בטשקנט הן הביאו שלוש מדליות. אשרם, צריך לציין, שוהה 12 שעות ביום בוינגייט באימונים לאולימפיאדת טוקיו. 

ליהיא רז, מתעמלת מכשירים, זכתה באליפות אירופה בדצמבר במדליית ארד וזה הישג היסטורי לישראל. "רז היא מתעמלת צעירה שפחדו אפילו לצפות ממנה. יום לפני הטיסה היינו עסוקים בלריב עם הוועד האולימפי שיהיה לה קריטריון לטוקיו. אף אחד לא האמין שהיא תחזור עם מדליה והיא הפתיעה", מספרת צדף. באפריל עשתה רז הישג היסטורי והעפילה לגמר הקרב רב. בחצי שנה האחרונה, למרות הקורונה, הביאו מתעמלי האיגוד 18 מדליות למדינת ישראל. ספק אם שמעתם על כולן. "השמעת התקווה, למרות שלא הייתי שם, זו תמיד המשימה הכי חשובה שלנו. גם מבחינת ציונות וגם מבחינת ההרגשה, את עומדת באולם, ושומעת את התקווה ויודעת שזה בזכותך, ואני מדברת כמובן על הספורטאיות," מתרגשת צדף גם כשהיא רק חושבת על זה.  

לינוי אשרם עם מדליית הזהב בקרב-רב ??? גביע העולם בסופיה, בולגריה. בתמונות: על הפודיום, יחד עם המאמנת איילת זוסמן, ועם אלה סמופלוב, נטלי ביידק מלכה ורגינה דוידוב. אלופות ???

פורסם על ידי ‏איגוד ההתעמלות בישראל Israel Gymnastics‏ ב- יום שבת, 27 במרץ 2021

צדף היא אחת הנשים המשפיעות ביותר בספורט הישראלי, מתפרנסת כמנהלת אגף הספורט במרכז הפועל שחולש על עשרות מרכזים ברחבי ישראל, ומכהנת כאמור כיו"ר איגוד ההתעמלות שמכין עשרה נציגים לאולימפיאדת טוקיו ביולי השנה. בעבר היא שימשה כחברת הנהלה באיגודי הכדורעף, שייט, כדוריד וכדורסל וכיום היא חברה בוועד האולימפי ובמנהלת ליגת על נשים בכדורסל.  

קצת מוזר להיות בכל כך הרבה ענפי ספורט שונים, לא?

"אני בהכשרה שלי מורה לחינוך גופני. לא חושבת שיש ענף שלא שיחקתי או נגעתי בו. לא צריך בהכרח להבין בענף את החוקה אלא את סביבת הספורט, את מבנה הספורט, את הצרכים של הספורטאים והמאמנים והמנהלים. אני חיה את זה כבר 15 שנה. לא סתם אני לא נשארת בענף הרבה זמן. אני תורמת כמה שנים, שואבת את הידע, ממצה ומעבירה אותו הלאה וככה אני עושה שילוב איגודים. בכל מקום חדש אליו אני מגיעה אני שותקת ורק לומדת. זה יכול להימשך שנה או שנתיים. זו זכות ללמוד דרכי ניהול אחרות".

היא החלה את דרכה קצת בכדורגל אבל בעיקר בניווט מגיל 4, כי אבא שלה היה המורה לניווט בבית הספר בבן שמן שם גדלה. היא הייתה לאלופת הארץ בניווט כבר ביסודי, אחר כך השתתפה בטניס שולחן ורק בגיל 18 החלה לעסוק ברצינות בספורט שיהפוך לאהבת חייה - הכדורגל. בגיל 24, זמן קצר אחרי שזכתה עם ''מכבי חולון'' בגביע ובאליפות ואף טסה איתם לגביע האלופות באירופה, היא הפסיקה להיות ספורטאית מקצועית ועברה לניהול ספורט. "בטיסה חזרה המאמן הסתכל, צחק ואמר 'הבנתי, את פורשת. מה תעשי עכשיו? לאיזה ענף ספורט תעברי?'. ואני עניתי לו 'עכשיו אהיה מנהלת'".   

כנרת צדף. יו"ר איגוד ההתעמלות. באדיבות איגוד ההתעמלות, צילום יוסי לזרוף

למרות שאת נהנית מ"הדילוג" הזה בין ענפי הספורט נראה שהתעמלות הוא הענף המועדף עלייך, את כבר עשור חלק מהענף הזה ובשנה האחרונה את מכהנת כיו"ר האיגוד.  

"כל מי שרוצה לעסוק בניהול ספורט אני מציעה לו לעבור כמה ענפים אבל ההתעמלות זה השיא. מישהו אמר לי שאחרי ההתעמלות אני יכולה לנהל כל גוף. אין יותר אמוציונלי מהתחום הזה כי זה ענף שהשיפוט שלו סובייקטיבי. את ואני נעלה למשטח התחרות ונעשה את אותו תרגיל בדיוק, ונקבל ציונים אחרים לגמרי".

יש הבדל בין ניהול נשי לניהול גברי?

"ברור. נשים, לפחות אלו שאני בסביבה שלהן, הן נטולות אגו. הן חדורות מטרה, הן רצות קדימה ותוך כדי תנועה הן יודעות לדבר. הסביבה של ההתעמלות צריכה להיות מודל לשנים קדימה לספורט. לקחנו ענף שנוהל על ידי גברים באופן אבסולוטי ולאט לאט בנינו הנהלה נשית. היום תשע מתוך אחד עשרה חברי הנהלה הן נשים וכולן נשים חזקות ומובילות. המנכ"לית שרית שנער היא חזקה. ממלאת המקום שלי מורן מסיקה היא חזקה. המאמנות שלנו הן דיוות מטורפות שמזיזות הרים. מה שייאמר לזכות הניהול הנשי שלנו זה שחשובה גם המטרה וגם הדרך. המדליה היא לא תכלית הכל. אם תעשי מדליה ובדרך תשאירי פצועים או מורשת לא נכונה אז את לא עושה את העבודה. גברים הם הישגיים, נשים הן גם הישגיות אבל גם ערכיות".

חשוב למתעמלות שיש להן מנהלת ולא מנהל? יותר קל להן שאת שם?

"למתעמלות יותר קל, למאמנות יותר קשה", היא אומרת בחיוך. "אני הרבה יותר קשוחה איתן מכל הגברים שקדמו לי לפי דעתי. עם הגברים היה להן קל למצוא נקודות לשבור אותם. אני לא לחיצה. אני רגישה אבל לא לחיצה, אי אפשר לאיים עליי. יש לי אפס סבלנות לאיומים ואלף אחוזי יחס לרגישות אז המתעמלות נהנות מזה כי הן רוצות שיתייחסו אליהן, שיראו אותן. אנחנו חושבות על הפרטים הכי קטנים - מה הן ילבשו, איפה הן ישנו, מה הן יאכלו. האג'נדה שלנו זה לתת שירות, שזה מאוד קשה. אנחנו נתעסק בכל המסביב. יש מי שהתפקיד שלהן זה לעשות בדיוק את זה, מאמנות היו רגילות להזמין בעצמן כרטיסי טיסה, למה?".

לדבריה, יש מגמה בעולם הספורט לאפשר ליותר נשים להשתלב בעמדות ניהול. "סביבי בספורט הישראלי יש המון נשים חזקות. יש מנכ"לית לאיגוד השייט, ולפני כחודש מונתה מנכ"לית לאיגוד הטניס, יש יושבת ראש לאיגוד הכדור מים, יש דרך אתנה המון נשים פורצות דרך שיגיעו לתפקידי ניהול בכיר. מי שמנהל את הספורט זה משרד הספורט ויש מכרז לסגן ראש מנהל הספורט וכבר יש מי שמבקשים שהמינוי הבא יהיה של אישה". 

הספורט הישראלי עדיין נשלט ברובו ע"י גברים, בענף ההתעמלות, לדבריה של צדף, הבעיה היא הפוכה - באיגוד שלה, עם רוב נשי בהנהלה, 85% מהספורטאים הן מתעמלות והשאר גברים, נערים וילדים. "אצלנו אני רואה משימה הפוכה", היא אומרת, "אנחנו יושבים על תכנית אסטרטגית לשנים הבאות ואנחנו רוצים לקדם את מספר המתעמלים כי אין סיבה שלא, בארץ רק בנות מתעמלות בהתעמלות אומנותית למרות שבעולם יש גם בנים. המאמנות בארץ לא מאפשרות ואני במאבק איתן, זו הדרה".

היא עצמה זוכרת איך כנערה ששיחקה בנבחרת הכדורגל של בית הספר, לא אפשרו לה לשחק נגד בתי ספר בפיקוח ממלכתי דתי כי הבנים לא רצו ומשרד החינוך 'לא מצא לזה פתרון'. "אבא שלי היה המאמן אבל אותי היו מושיבים בחוץ", היא משתפת. והכדורגל נשאר החלום שלה, מה שמניע אותה להילחם עבור ילדות אחרות: "עד שמחליטים לקדם, אז נותנים לבנות את המגרשים הכי מעופשים, את השעות הכי גרועות ואת המאמנים הפחות טובים כי לא משלמים להם ואז מי שהולך לאמן ילדות ונשים הם רק מי שלא התקבלו לגברים". אבל אל דאגה, המכשולים האלו לא מרתיעים את צדף מלחלום על נבחרת כדורגל נשים באולימפיאדה, ואחרי שתביא הביתה כמה שיותר מדליות, כך יש לקוות, בעוד חודשיים בטוקיו, היא מתכוונת לחזור לכדורגל בכל הכוח: "אני רוצה לקחת את מה שלמדתי בהתעמלות ולתרום אותו שם. אני חושבת שזו תהיה סגירת מעגל. כדורגל נשים היה הענף שהכי אהבתי, הייתי על המגרש כבר בגיל 4, והוא סובל הכי הרבה מחוסר מקצועיות. אם לוקחים את מודל ההצלחה של המאמנים של ההתעמלות, אני לא חושבת שזה יהיה קשה".