מעט מאד אייקוניות תרבות מודרניות עמדו תחת ביקורת קטלנית כמו זו שהוטחה בנסיכות דיסני. מה לא נאמר על סינדרלה, שלגיה וחברותיהן: מציגות נשים כחלשות ותלותיות, מחנכות ילדים לחלוקת תפקידים מסורתית, שמות דגש מוגזם על יופי וכן הלאה. אני מכירה אימהות שנמנעות מלחשוף את בנותיהן לסרטי הנסיכות מחשש לקלקל את החינוך הפמיניסטי בבית. האם המרושעת של שלגיה לא יכלה לבקש משהו יותר טוב: הנסיכות שכולם אהבו לאהוב הפכו לדמויות הרעות בסיפור.

לזכותה של דיסני יאמר: היא הקשיבה ותיקנה. דור חדש של נסיכות אקטיביות נולד בזכות הביקורת הזו. מולאן, מרידה, אנה ואלזה וכמובן מואנה. הנסיכות החדשות עוברות מסע שבמהלכו הן בונות לעצמן אישיות חזקה ולוקחות על עצמן תפקיד מנהיגותי. לפעמים יש נסיך בסביבה ולפעמים לא.

תיקון אחר שדיסני לקחה על עצמה הוא לספר מחדש את סיפורן של המכשפות הרעות. המכשפות תוארו בסרטים כדמויות עצמאיות, אקטיביות ובעלות ידע (עד כמה שאמנות הכישוף יכולה להיחשב כהשכלה – אבל זה בכל זאת אומר שהן התמחו במקצוע ועוד עם זיקה לכימיה). אבל הן מרושעות. הסרט "מליפיסנט" והסדרה "עד עצם היום הזה" באו להראות שהמכשפות הללו לא רעות כפי שחשבנו.

אבל מה לגבי הנסיכות הוותיקות והאהובות? הנסיכה הראשונה, שלגיה, אתנו כבר משנת 1937. סינדרלה נוצרה ב-1950 ואורורה, היפהפייה הנרדמת, ב- 1959. היחסים בין המינים השתנו מאז, הנסיכות – פחות.

החשש היה מוצדק

היה היגיון רב בביקורת נגד הנסיכות הוותיקות. הן עוסקות במטלות "נשיות" ומעבירות מסרים רומנטיים בעייתיים כמו ציפייה פסיבית לנסיך. המסרים הללו לא פוגשים את המציאות בתקופתנו.

אין פלא שהדיון שהתעורר סביב הנסיכות היה קולני ואמוציונאלי. דורות של ילדים וילדות גדלו וממשיכים לגדול עליהן. בנוסף, עבור דיסני מדובר בעסק כלכלי משתלם. תרבות הנסיכות הולידה תעשייה עניפה של מוצרים נלווים: צעצועים, תחפושות, אביזרי אופנה ואיפור, אפליקציות, הופעות וכו'. בדירוג הכולל של הכנסות מזיכיונות, חטיבת הנסיכות ממוקמת במקום הרביעי, עם הכנסות של 46.6 מיליארד דולר משנת 2000 ועד כה. שלגיה, סינדרלה, היפהפייה הנרדמת ושאר חברותיהן הן מודלים נשיים שילדים וילדות פוגשים בגיל צעיר. בגילאים הללו, מנגנוני הבקרה אינם מפותחים דיים. לכן ילדים וילדות עלולים לאמץ תפיסות מגדריות סטריאוטיפיות.

זה נשמע הגיוני. זו גם הייתה התפיסה הרווחת בקרב חוקרים והורים רבים - לפחות עד עכשיו.

המחקר הסנסציוני

בשנת 2016 התקשורת בארץ ובעולם חגגו ממצא סנסציוני: מחקר הוכיח שבנות בגילאי 4-5 שמכורות לדיסני, מחזיקות בתפיסות מגדריות בעייתיות גם לאחר שנה. את המחקר ערכה פרופ' שרה קויל מאוניברסיטת בריגהם הצעירה (Brigham Young University), מוסד אקדמי פרטי מורמוני ביוטה בארה"ב. הפרופ' ראיינה 307 בנים ובנות בגילאי גן לגבי עמדות והרגלי משחק. במקביל היא תחקרה את ההורים בדבר הרגלי צפייה בסרטי דיסני ותדירות המשחק בצעצועים שקשורים לסרטים. כעבור שנה היא חזרה ותשאלה את ההורים והילדים שוב. באופן כללי, מחקרים בקרב ילדים קשים לביצוע ואינם נפוצים. המחקר הזה היה רחב ומעמיק יחסית למחקרי ילדים. זה גם תרם להד סביבו.

אבל בעיניי, הסיבה העיקרית לכך שמחקר תפס כותרות היא אחרת. הוא אושש מדעית את האמונה השלטת: לנסיכות יש אפקט חינוכי בעייתי לאורך זמן. פרופ' קויל מצאה שהילדות שהיו מכורות לתרבות הנסיכות, כעבור שנה נטו יותר למשחקים "נשיים" ותפיסות מיושנות יותר לגבי שני המינים.

עם זאת, התגלתה תופעה מעניינת בקרב בנים שאוהבים את נסיכות דיסני: השפעת הסרטים כעבור שנה היתה מתונה ואפילו חיובית. בנים שנחשפו לסרטי נסיכות נטו פחות לבחור משחקים "של בנים", התעניינו בנושאים מגוונים והפגינו התנהגות חיובית אלטרואיסטית כמו שיתוף צעצועים עם אחרים.
החוקרת הסבירה שהנסיכים בסרטי דיסני פחות מאצ'ואיסטים מגברים בסרטי פעולה. מאחר ובנים מזדהים עם דמויות גבריות, הסרטים עזרו להם לבנות זהות מגדרית מאוזנת יותר.

אז מה המסקנה לגבי שלגיה וחברותיה: לבנים כן ולבנות לא? לא בדיוק.

טוויסט בעלילה: תנחשו

כאמור, פרופ' שרה קויל ביצעה מחקר מתמשך, אבל הוא לא הסתיים כעבור שנה.  הממצאים שזכו לכותרות היו ממצאי ביניים. בפועל, המחקר הסופי הסתיים כעבור חמש שנים – כן, בדיוק השנה.

המסקנות הסופיות היו דרמטיות, אולם בכיוון ההפוך מהצפוי: הילדות שהיו מכורות לנסיכות דיסני גילו בגיל עשר עמדות מתקדמות יותר לגבי מקומן של נשים בחברה. הן אף דחו את הרעיון שגברים יכולים לרמוס אותן  ואת רגשותיהן. כן, כן – הילדות שהכי העריצו את הנסיכות הקלאסיות התגלו כהכי פמיניסטיות בתום חמש שנים. פרופ' קוין מזכירה בצדק שצריך להתייחס למחקר בהסתייגות: הוא כלל ילדים מיוטה ואורגון בלבד ורובם היו לבנים. יש אינדיקציות שבקרב מעוטי הכנסה, השפעת הנסיכות אינה חיובית בהכרח.

הקסם המיוחד שמציל את הנסיכות פעל שוב, אבל הסוף הטוב זכה לפחות כותרות הפעם. זה יותר קל ומושך לצעוק שדיסני מרעילה את מוחן של ילדות. הוול סטריט ג'ורנל ציין לטובה את האתיקה המקצועית של פרופ' קוין. למרות שהתוצאות הסופיות סתרו את הממצאים הראשוניים ולמרות שהיא עובדת באוניברסיטה מורמונית, הפרופ' עמדה מאחורי הנתונים בגבורה. עם פרסום המחקר היא קיבלה מספר אימיילים זועמים שקראו לפיטוריה משום שהיא מקדמת אג'נדה פמיניסטית באקדמיה נוצרית.

אנה ואלזה מתוך פרוזן צילום דיסני

מה שפחות מרשים בעיניי הוא ההסבר שלה לטוויסט בעלילה. פרופ' קוין אומרת שהסיבה לאפקט החיובי היא כמותית: הנסיכות הן השחקניות הראשיות בכל הסיפורים. לכן היה להן אפקט פמיניסטי בסופו של דבר.

אני נוטה יותר להסברים אחרים שהציע הוול סטריט ג'ורנל. ראשית, יתכן שהשפעת התרבות הפופולארית על ילדים לטווח ארוך היא יותר קטנה ממה שנוטים לחשוב. ילדים מגבשים תפיסות נורמטיביות בעיקר על בסיס מודלים מציאותיים שנמצאים בסביבתם. ילדים וילדות שחשופים לאימהות עם קריירה ולאבות מעורבים, יחזיקו בעמדות מתקדמות יותר בעתיד.

שנית, הטוויסט בעלילה קשור גם לתופעת "הצפייה המבוקרת". הורים משכילים ומבוססים יחסית צופים במשותף עם ילדיהם בסרטים עם פוטנציאל "בעייתי". ההורים "מתווכים" לילדים את המסרים החינוכיים באופן שמתאים לימינו. לכן חוקרות אחרות ממליצות להורים לנהוג בזהירות: לא להחרים את הנסיכות, אבל כן לערוך "צפייה מבוקרת".

לסיום אציין דבר נוסף: הביקורת המגדרית הרועשת השכיחה את התועלות החיוביות שתמיד התלוו לסרטים של דיסני. הכוונה לתכונות כמו אמונה בטוב, אמפטיה ודאגה לאחר, יצירתיות וכושר דמיון. כל התכונות הללו יהיו חיוניות לבנות (ולבנים) שלכם כשיגיע זמנם להקים עסקים ולנהל אנשים. הנסיכות של דיסני לא יפריעו לבת שלכם בדרך להנפקה בנאסד"ק. להיפך, יש סיכוי שהן אפילו קצת יעזרו לה להגיע לשם.

**

אריאל פלג היא הבעלים של חברת Round Angle לפיתוח מותגים וסטוריטלינג. היא חברה בקבוצת הלחץ "בונות אלטרנטיבה" ומיוזמות קמפיין "שוות משוות" לסגירת פערי שכר מגדריים.