לחלקנו שלחו הודעה בפייסבוק. לחלקנו בוואטסאפ. לחלקנו כתבו נשים זרות שאנחנו לא מכירות ולחלקנו פנו חברות וירטואליות שמעולם לא פגשנו - כמו במקרה שלי. שתי הודעות במרווח דקות בודדות זו מזו, משתי נשים שהכרתי ברשת, שניסו להיות הכי עדינות אך ללא הועיל. אי אפשר לעשות את זה בעדינות, זה רגע בו הקרקע נשמטת תחת רגלייך. "מפיצים תמונות עירום שלך, עם השם שלך". הן כתבו לי.

אני לגמרי יכולה להבין את רוב הבנות שנפגעו ושבחרו לשים את הפרשייה הזו מאחוריהן. "אנחנו לא מעוניינות לעשות עם זה כלום, המשטרה לא עושה כלום ואני מעדיפה להמשיך הלאה", חלקן מסבירות. זה מאוד הגיוני, כי מי רוצה להיכנס לסיפור בו רוב האצבעות המאשימות יהיו כלפייך והסיכוי שהעבריינים יצאו עם עונש ראוי, קלוש? זה חוסר אמון במערכת אכיפת החוק, עם היכרות מכאיבה בערכי החברה הישראלית שמאשימה את הקורבן, ואני לא מזוכיסטית שרוצה לקרוא "היא הזמינה את זה", בכל טוקבק רענן. אז למה בכלל לטרוח? ובכל זאת, אנחנו לא שותקות.

אנחנו, נשים שתמונות אינטימיות שלהן הופצו בקבוצות טלגרם דוחות, החלטנו להתאגד ולבקש צדק עבורנו ועבור אלפי נשים נוספות כמונו. לאף אחת אין באמת כוח להתעסק עם זה, ועדיין אנחנו מחליטות שלא לשתוק. זה מתחיל באורן ומאור עוזיאל, האחים שהיו אחראים להרבה מהזוועות, וממשיך באלפי גברים צעירים יותר ופחות שלוקחים חלק בקבוצות הללו - את חלקם, דרך אגב, אתן וודאי מכירות.

טלגרם. צילום: shutterstock

טלגרם. צילום: shutterstock

גם היום, חודשים רבים אחרי אותן הודעות מקפיאות, קשה לי לראות את צילומי המסך ששלחו לי מתוך קבוצות הטלגרם. אולי אני בטראומה. או פוסט. ההודעות האלה, השמורות לי בטלפון לדיראון עולם, מתעדות את התמונות בהן אני חשופת חזה, לצד תמונת פרופיל הפייסבוק שלי. תמונות שצפו בהן עשרות אלפי משתמשים.

רואים הכל באפליקציה, כמה עיניים זרות ורעות שוטטו על גופי. קשה לי לחשוב על כל הגברים שהביטו עליי חשופה, פגיעה, ללא רצוני וכשהם יודעים זאת, אבל אני מתגברת ובוחרת להשיב מלחמה. אני מנחמת את עצמי בעובדה שאני אחת מאלפים, זו לא רק אני, ואת מי אני מעניינת בכלל. אבל אז הקולות שמתגנבים, שמבקשים צדק, נשמעים חזק יותר, "אל תזלזלי בעצמך ככה".

אני רוצה שהם ידעו, המפיצים וכל חברי הקבוצות האלה, שיש לי הורים. שיש לי אחיות ואחים. חלקם בגילם. שיש לי חברות וחברים ובני זוג. שיש אנשים שאוהבים אותי ושאכפת להם ממני, והם ילחמו איתי אם אבקש. אני רוצה שידעו שיש לי חלומות שיכולים להיפגע בגלל העוול שהם עשו לי. אני רוצה שידעו שלמרות החזות החזקה שאני מפגינה – ואנחנו מפגינות - נפגענו, כאבנו ובכינו. אני רוצה שידעו שהגוף שלי רעד מפחד הבושה. לא, לא מהאשמת עצמי, אלא מהידיעה שהחברה החולנית שאני חיה בה, לא תצליח להבין לעולם שאני לא אשמה.

אני רוצה שידעו שפגעו בי, לא רק המפיצים – אלא כל מי שלקחו חלק – כל החברים (והחברות) בקבוצות. ושזה לא סתם, זו לא עוד תמונה. אלו חיים שלמים שיש מאחורי התמונות, הפנים והשמות. אנחנו בנות אדם שוות לכם ואתם לא ראיתם בנו כאלה. ולא, אני לא מסירה מעליכם אחריות, למרות שהחברה המחפצנת והאלימה שלנו לא סופרת נשים, היה עליכם לעצור ולחשוב מה ההשלכות של המעשים שלכם.

ואתן, הנשים שנמצאות שם באותן קבוצות - אני לא שופטת אתכן. אני רק תוהה, האם גם אתן הייתן קורבן לתקיפה מינית? האם גם אתן נפגעתן כל כך עד שוויתרתן והחלטתן להצטרף ל"צד השני" כי לא הצלחתן להביס? ואולי שחררתן את הזכות לפרטיות של נשים על גופן, והצטרפתן למחול השדים המבזה והעברייני הזה, כי שם יותר קל. שם אין מלחמה, שם אין בושה, אין אשמה ואין חוקים. כך או כך, דעו שאני סולחת לכן כי אני משערת שלא ממקומות טובים הגעתן לשם אלא מכאב וסבל. רק חשבו עם עצמכן מדוע אתן נותנות יד לפגיעה באחרות.

טלגרם. צילום: shutterstock

טלגרם. צילום: shutterstock

ועכשיו, אחרי מחשבה רבה, החלטנו שלא להשאיר את הפרשייה הזו מאחורינו. כעת, כשיש עצורים ומוגשים כתבי אישום, יש לנו יותר כוח. זהו קצה הקרחון ולצערנו הקבוצות הטלגרם עדיין חיות ובועטות, אך נמשיך את המאבק עד שימוצה הדין עם כולכם. אנחנו יודעות הכל. גם יודעות שהתמונות שלנו, מי שנחשפו בתקשורת, מופצות פעם אחר פעם בנקמה חולנית. כדי להמשיך להשפיל ולבזות. להכאיב לנו עוד.

אני לא מתביישת בגופי, אני משערת שגם חברותיי. אני גאה במי שאני, והייתי מצטלמת בעירום שוב ושוב ושוב. הבעיה היא לא בי – אלא בכם. העליבות היא אינה שלי, אלא שלכם. מה מוביל אתכם לעבור על החוק, לפגוע ולהרוס, מלבד כאב ובדידות בהם אתם שרויים?

כפי שאני רואה זאת, התוצאה הקשה ומרחיקת הלכת של קבוצות הטלגרם העברייניות, הן לא רק פגיעה אישית באלפי נשים, אלא יצירת חברה בה המיניות חולה ומעוותת, מלאה פחד וחוסר אמון. של הפסד היכולת לאהוב ולסמוך באמת, לחגוג מיניות בריאה ומשוחררת - בגלל אותם גברים שהורסים לכולם. גם לנשים וגם לגברים. במקום לקדש ערכים של כבוד, הסכמה ורצון, אתם מקדמים השפלה, ביזוי וחולי מנטלי. ולמרות כמות הרחמים הגדולה שיש לי אליכם, זה לא מה שימנע מבעדי ומבעדנו, לדרוש צדק. ואנחנו רק התחלנו.