כשכל הילדים והחברים של הבת שלי יתחילו את שנת הלימודים בכיתה א', היא תשאר בבית. כבר קנינו בהתרגשות תיק בית ספר של ברבי וחד קרן שהיא כל כך רצתה, אבל הוא ישאר בארון. 

הבת שלי, אליאן, כמעט בת 7. היא מאובחנת על הספקטרום האוטיסטי עם צרכים מיוחדים, ומערכת החינוך פשוט סותמת אוזניים. היא צריכה לעלות לכיתת תקשורת בבית ספר רגיל. זה לא צריך להיות כל כך קשה - יש איבחון ואיתו יש המלצה. אבל אין כיתות. אנחנו גרים בקריות, והדבר היחידי שהציעו לנו זה בית ספר בטבעון עם הסעה של למעלה משעה וחצי. לא יכול להיות שילדה או ילד בחינוך המיוחד (וגם חינוך רגיל) יתחיל את הבוקר שלו ברבע לשש כדי להספיק להסעה שתצא בעשרים לשבע ולנסיעה של שעה וחצי לכל כיוון.  

ואז הציעו כיתה רגילה - הלוואי שהבת שלי היתה מתחילה כיתה רגילה, עם כל הכיף של להכנס לכיתה א' ולהבין מה קורה סביבה. אבל זה לא ככה, הבת שלי לא תסתדר עם עוד 30 ילדים בכיתה רגילה. היא אמנם תקבל סייעת אישית שתשמש כבייביסיטר, אבל לא תקלוט כלום ולא תבין מה קורה סביבה ובמקום לצמצם פערים הפערים רק יגדלו. מה גם שלמורה בחינוך הרגיל אין כלים להתמודד עם הבעיה או להתעכב על החומר הנלמד בכיתה רק בשביל הבת שלי. 

מבחינת משרד החינוך, העיקר זה שהבת שלי תשב בכיתה כי יש חוק חינוך חובה, אבל הבת שלי זקוקה לעזרה מלאה בשירותים ולגישורים חברתיים, ושיסבירו לה אחד על אחד. היא לא מבינה מצבים חברתיים וסכנות. 

המפקחת שצריכה לטפל בנושא ענתה לי פעם אחת לפני כחודש והבטיחה הבטחות מרובות שתבדוק מה אפשר לעשות ומאז היא לא עונה ולא מחזירה טלפונים. פניתי ללשכה של מפקח המחוז, אבל הדוברת ענתה שאין סיכוי שאוכל לדבר איתו ושאפנה למפקחת שמטפלת בנושא הזה. לאחר שהסברתי לה שהיא לא חוזרת אלי, היא לקחה את מספר הטלפון שלי עם הבטחה שהמפקחת תחזור אלי - אך היא לא חזרה עד היום.  

הזמינו אותי מהשירות הפסיכולוגי והוסבר לי שכן נפתחו כיתות א' תקשורתיות בבית ספר רגיל באחת הקריות, אבל נפתחו רק שתי כיתות והן התמלאו מיד ואין עוד מקום. אז כאמור, האופציות היחידות שלי הן בית ספר במרחק עצום או כיתה רגילה, והדובדבן שבקצפת היה הצעה ללכת לבית ספר לחינוך מיוחד לילדים עם מוגבלויות קשות, כשבפרוש הומלץ לבת שלי כיתת תקשורת בבית ספר רגיל כי היא בתפקוד גבוהה ויכולה להשתלב. 

כרגע הם רק יכולים להגיד לי שאין הרשאות לפתוח עוד כיתות. ובמילים אחרות: זו בעיה שלך ולנו לא אכפת. דיברתי עם מנהל בית ספר באחת הקריות ונאמר לי שיש עוד 20 ילדים ללא מסגרת כמו הבת שלי. פניתי לאחראית שמשבצת את הילדים המיוחדים בכיתות א' באחת הערים באזור והיא אמרה לי שיש עוד 17 ילדים כמו הבת שלי שאין לה איפה לשים אותם כי אין כיתות. 

אז הבת שלי, כמו ילדים רבים, נשארה ללא מסגרת ואין עם מי לדבר. ולכן הבת שלי תשאר בבית.  
עוד 11 ימים תפתח שנת הלימודים ואני אשאר איתה. אליאן שלי אהובה, לא אתן לך ליפול.