כבר 10 שנים שגילי שגיא מצילה חיים. היא לא עושה את זה באופן שאתם מדמיינים, היא לא רופאה או מנתחת, אבל התפקיד שהיא עושה לא נופל משל אלו האחרים. שגיא מתנדבת בקווי החירום של עמותת "לא לאלימות" ומקדישה את חייה כדי לעזור לנשים שנמצאות בזוגיות אלימה והרסנית. כעת, בתקופת משבר הקורונה, היא פעילה יותר מתמיד, שכן בעקבות הלחץ וההיסגרות בבתים יש עלייה של מאות אחוזים בכמות הפניות.

"בימים אילו קו חירום שלנו מופעל כרגיל 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, אבל הוספנו מתנדבות נוספות למעגל המשמרות", מספרת שגיא. "מרגישים בהחלט עלייה בפניות אלינו ובריבוי שיחות. נשים מתקשרות ומספרות על המתח שיש בבית בעקבות זה שיוצאים פחות, וגם שהילדים בבית. יש הרבה חרדות למצב, לעתיד ולהתפרצויות שאולי עלולות להופיע בבית שטעון גם כך. אנו מקשיבות, מנסות לעזור ולתת לאותן נשים את הביטחון שאנו כאן בשבילן בכל שעה". 

כששגיא מדברת על הנשים שפונות לקווי החירום, שומעים שהלב שלה נפתח. אם היא הייתה יכולה היא הייתה מגיעה באופן אישי אל כל אישה שסובלת. בינתיים היא שם כדי להאזין ולכוון כל אחת מהן החוצה - את אלו שחיות עם בן זוג שמתעלל בהן מילולית או כלכלית ואת אלו שסופגות אלימות פיזית וחייהן בסכנה.

איך התחלת להתנדב בקווים?

אני מתנדבת כאן כבר משנת 90'. היום אני כבר אחראית על הניהול של הקו ועל ארגון המשמרות. שמעתי על קווי החירום ממש במקרה כשהאזנתי לתוכנית רדיו עם רות רזניק, יו"ר 'לא לאלימות'. זה היה יום המודעות לאלימות נגד נשים, ושם בתוכנית שמעתי את רות מספרת על הצורך שלה במתנדבות. יצרתי קשר ולמחרת בבוקר כבר הגעתי לראיון".

יש הכשרה מסוימת שהמתנדבות חייבות לעבור?

"כן. כל מי שמגיעה להתנדב עוברת קורס מיוחד במהלכו חושפים את המשתתפות לכל הפרטים והסיטואציות האפשריות ונותנים כלים שעוזרים להתמודד עם שיחות הטלפון בקווים. מגיעים לשם עובדות סוציאליות, פסיכולוגים בכירים, שוטרים שמספרים על נשים מוכות ועל רציחות וקווי אופי טיפוסיים של גברים אלימים. ממש מלמדים את הנשים בקורס איך להגיב לכל שיחה. 

מאיפה אתם עונות לשיחות?

"אנחנו יושבות בדרך כלל במקלט החירום, במקרים מסוימים חלק מאיתנו עונות לשיחות מהבית. כיום אנחנו 18 נשים שמתנדבות בקו". 

גילי שגיא פיין

גילי שגיא פיין

תתארי קצת את התהליך שאת עוברת עם אישה שמתקשרת.

"קודם כל אני מוודאת שלמי שמתקשרת נוח לדבר והיא נמצאת במקום בטוח. היא יכולה לציין את שמה או לבחור אם להישאר בעילום שם, הכוח אצלה והיא מחליטה אם היא רוצה להיחשף. כשהשיחה ממשיכה אני מקשיבה ומנסה להבין את המצב שלה, אם יש הססנות או בכי או אם היא עכשיו חוותה אלימות ומשהו קרה. הכל תלוי באופי השיחה, מי אותה אישה, אם יש לה ילדים קטנים וכו'. צריך להבין, אם מישהי כבר הגיעה למצב שהיא חיפשה את הטלפון של קו החירום והעזה לעשות את הצעד הזה ולהתקשר - זה עצום וזה אומר שהיא מוכנה להקשיב".

ומה ההמשך? זה בטח לא קל להרגיע מישהי שנמצאת בפחד כל כך גדול ולגרום לה לקום וללכת.

"אני מספרת על מקלטי החירום, מסבירה שהיא יכולה לעזוב את הבית ושיש אפשרות להגן עליה. אני בעיקר מדגישה בפניה שהיא חייבת לשמור על עצמה ולהיות זהירה, שברגע שבן הזוג האלים מתפרץ היא לא יכולה לדעת איפה תפגע המכה הבאה. ואני מספרת על נשים שלא קמו יותר אחרי המכה. חשוב לי להראות שיש אור בקצה המנהרה, לתת ביטחון. שאותה אחת שמקבלת מכות ומושפלת תדע שהיא לא אשמה, שמשהו אצל הגבר לא תקין, ולא אצלה. היא לא מוציאה את זה ממנו, גבר לא אמור להיות אלים. לאט לאט אני גורמת לה להבין שיש עולם אחר ממה שגרמו לה לחשוב".

ואיך בפועל הן יכולות לצאת מהמקום הזה?

"במקרים יותר קלים, אם זאת אישה עם ילדים קטנים אני מפנה אותה לתחנות של אלימות במשפחה. כדי שהיא תוכל להגיע לשם ולהתייעץ, יש קבוצות של נשים מטעם הרווחה, בכל עירייה. אני בודקת איתה איפה היא גרה, ונותנת לה טלפון כדי שתקבע פגישה במרכז לאלימות נגד נשים של הרווחה - שם יודעים בדיוק איך לדבר איתה ומה לעשות והיא יכולה גם לקבל שם ייעוץ משפטי. במקרים קיצוניים, כשיש קטסטרופה, אני מפנה למשטרה או מעלה איתנו על הקו עובדת סוציאלית תורנית שמכוונת מה לעשות".

איך אפשר לצאת למקלט חירום?

"כדי להגיע למקלטים יש שני גורמים שאישה צריכה לעבור - עובדת סוציאלית שיכולה להפנות למקלט ומשטרה, הם עובדים ביניהם יחד. ביום שישי האחרון למשל הייתי תורנית בסופ"ש, התקשרה מישהי שברחה לרחוב בגלל בן הזוג האלים שלה. היא בכתה בהיסטריה והיה קשה להרגיע אותה. אמרתי לה נעשה שיחת ועידה עם עו"סית. בדקתי אם היא מוכרת ברווחה, צלצלתי לעו"סית באיזור המגורים שלה והיא אמרה לה ללכת למשטרה, ממש ליוויתי אותה לשם תוך כדי השיחה. בהמשך גם התקשרתי אליה לבדוק אם הכל בסדר ודיברתי עם השוטר".


מי הן הנשים שמתקשרות? יש פרופיל מסוים?

"מתקשרות נשים מכל סוגי האוכלוסייה. אלימות יש בכל מקום. אנחנו מטפלות גם בנשים שסובלות מאלימות מילולית, אם גבר מאיים ומשפיל ומקלל אותך זאת גם אלימות. וגם לנשים כאלה קשה להיפתח ולצאת מהמעגל הזה. באופן כללי אנחנו מקבלות המון סוגים של פניות. אפשר להגיד שהמעגל של המטלפנים התרחב והערנות לאלימות במשפחה התחדדה מאוד בעקבות כל הקמפיינים האחרונים. לפעמים אנחנו מקבלות שיחות מנשים שחושדות שמישהי בעבודה סובלת והן שואלות מה אפשר לעשות. יש הורים שמתקשרים כי הם רואים שהבת חווה אלימות. חוץ מהשיחות האלה הפכנו להיות קו כללי של נשים שמבקשות עזרה, אנחנו לפעמים מקבלות טלפונים מנשים שמבקשות להתייעץ בנושאים אחרים שלא קשורים לאלימות, כמו למשל בעיות עם ילדים מתבגרים וכאלו. אבל אנחנו תמיד מפנות לאן שצריך. זה הקו היחידי שעונה תמיד, גם בשעות לא שעות וגם בחגים בלילות".

איך בדרך כלל נשים שנמצאות במערכת יחסים אלימה מגיבות להכוונה שלך? את מצליחה להגיע אליהן?

"לפעמים כל מה שצריך זה להעלות להן את המודעות. הרבה פעמים נשים לא יודעות שיש להן אופציה לצאת למקלטים ויש קווים ומרכזים ועו"סית תורנית שיכולה לעזור. תחשבי שאת נמצאת במעגל של אלימות, שגבר מכה ומשפיל אותך כל הזמן, אם אין לך מודעות את לא חושבת שאת יכולה לצאת בכלל מהמקום הזה. אז כשאני מתחילה להסביר שכן יש איך לעזור הן רואות שיש אור בקצה המנהרה. לפרוץ את המעגל זה הכי קשה אבל ברגע שאישה עושה את זה את רואה שהיא כמו גיבורת על".

מה זאת אומרת?

"את מגלה את הכוח והעוצמה שיש לנשים. את קולטת לאן נשים מסוגלות להגיע. יש נשים שחיות במין מעגל כזה, הן יכולות לצאת מהבית והן חוזרות. אבל רוב הנשים שאני נתקלת בהן פשוט פורצות החוצה ולא מסתכלות לאחור. כשנשים מתקשרות, בוכות ונחנקות את מרגיעה אומרת 'תנשמי' ואז את מתחילה לתת לה את הסימנים הראשונים של ביטחון ואת רואה את השינוי".

תספרי קצת על המקלטים. איך נראה למשל המקלט לנשים מוכות במרכז?

"המבנה נמצא בתוך אזור של וילות. בכניסה למקלט יש דלת ברזל, כשאת פותחת את דלת הברזל עם הקודן את רואה בית שאת אומרת לעצמך הלוואי שהייתי יכולה לגור שם. זה ממש לא מה שעולה לראש כשחושבים על מקלט לנשים מוכות. הבית מטופח ונעים וגדול, ויש שם צחוק של ילדים בכל פינה. נשים יושבות בנחת, מבשלות יחד, מעשנות סיגריה ומדברות וצוחקות. נערות מסתודדות אחת עם השנייה. לפעמים כשאני נמצאת שם אני פתאום מבינה כמה מעט הן צריכות כדי לחזור לחיים ולצאת מזה".

מקלט לנשים מוכות. צילום "לא לאלימות"

חצר המקלט. צילום "לא לאלימות"

יש מקרה שנכנס לך ללב במיוחד של אישה שהתקשרה להתייעץ?

"יש נשים שעד היום אנחנו בקשר איתן. הייתה אישה בדואית שחיתנו עם גבר שהיא לא רצתה והיה אלים כלפיה והיא ברחה לו. היא עבדה בבאר שבע במשך תקופה מסוימת וחסכה כסף. כשהיה לה מספיק היא טסה לאוסטרליה. היא צלצלה אלינו משם ואמרה שאין לה איפה להיות ושהיא פוחדת כי המשפחה רודפת אחריה והגיעה גם לשם. אני ורות רזניק שיש לה קשרים בכל העולם, טיפלנו בה דרך הקונסוליה פה והכנסנו אותה למקלט. אני ורות קוראות לה 'החברה שלנו' ועד היום אנחנו בקשר איתה. זה כל כך שימח אותי שיכולנו לעזור לה גם כשהיא בחו"ל. אישה נוספת שזכורה לי במיוחד היא יהודיה ממקסיקו שנאלצה לברוח לבעלה הישראלי ולחזור למקסיקו כי הוא חיפש אותה. היא השאירה בארץ ילדה והיא התקשרה כדי לקבל תמיכה נפשית. יש כל כך הרבה סיפורים של נשים שהצליחו לצאת מהמעגל הזה, לפעמים נשים אומרות לי 'שיחה אחת עשתה מה ששנים שלמות אני בונה בדמיון'. וזה כל כך מחמם את הלב".

איך את מסבירה את זה? הן סובלות שנים מאלימות ושיחה אחת לקווי החירום יכולה לעשות שינוי?

"את כמו מראה שמשקפת לה את המציאות. את אומרת לה 'את לא לבד, אנחנו כאן מתי שתרצי 24 שעות ביממה. וזה נותן ביטחון כי אין לה אף אחד. אפילו אמא שלה לא תבין כי היא הסתירה את העובדה שבעלה מכה אותה. זה מין מעגל שאת שוקעת ושוקעת בתוכו וכשאת מתירה את הקשר הראשון את מגלה עולם. והן חוזרות לחיים בצורה לא ייאמנה. את מוציאה מהן את הכוח הנשי הטמון בכולנו שלפעמים הוא נכבה".

מה החלום שלך?

"הייתי רוצה שתהיה הרבה יותר מודעות. אני לא יודעת איך או באיזה צורה. שכל אישה או נערה תדע שהיום לא שותקים ואם טעית והכרת את הגבר הלא נכון יש איך לצאת מזה, שהן לא צריכות לסכן את עצמן. כי הרבה פעמים הכתובות היו על הקיר ולא דיברו ולא סיפרו וחבל שהיו צריכות לשלם בחייהן. בעקבות זה שנשים משלמות בחייהן היום המודעות עולה וחבל שהגענו למצב הזה. הרבה נשים אומרות לי לא ידענו שיש קו. הייתי רוצה שכל מי שבצרה תדע שאנחנו כאן לעזור".

**

מערכת און לייף תמשיך לכתוב ולסקר כל מקרה של פגיעה בנשים. אנחנו קוראות לכל אישה שזקוקה לכך לפנות לקווי החירום. 

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית. חיה בזוגיות אלימה? מתלבטת? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת