את תם הכרתי כשהתגייסתי. רצה הגורל ושובצנו לאותה מחלקה בסדיר. אני זוכר אותו תמיד עם מא"ג. לא יודע למה, זו התמונה שלו שחרוטה לי בראש ולעולם לא תצא. לפעמים כשאני מנסה לשחזר בראש תמונות מהטירונות, אני כמעט יכול להישבע שהוא היה הולך למקלחת ויוצא הביתה עם תיק קטן והמא"ג. כאילו הכלי הזה הפך להיות עוד חלק מהגוף שלו. בדיוק חזרנו מפעילות למוצב, התארגנו למנוחה אחרי כמה ימים רצופים של שטח, ואז תפסה אותנו ההודעה. המילים האלה.. "בדרך למארב", "נתקלו", "מטען צד". עד היום אני שומר בארון אצלי את העיתונים מאותו יום ארור. כנראה שלעולם לא אשכח את אותו לילה ארוך ארוך שהעברנו בהמון שעות מורטות עצבים ומלאות כאב, של נסיעה מאולתרת מהרגע להרגע במשאיות מוסוות מתוך לבנון, רק כדי שנספיק כולנו להגיע בזמן לבית הקברות להגיד לו בפעם האחרונה - להתראות...
 
סמל ראשון תם קרין ז"ל

סמל ראשון תם קרין ז"ל

 
את שחר הכרתי בתיכון. 
אני כבר לא זוכר הרבה מהחוויות שעברנו בהפסקות הגדולות ובערבים בברים ברעננה וכפר סבא, אני בעיקר זוכר שהוא היה גבוה. ממש גבוה. מאלו שהסתובבת איתם ותמיד איכשהו הרגשת בטוח כזה לידם. כמה חודשים אחרי מטען הצד ההוא, אסון המסוקים. נודע לי באותו ערב ששחר היה על אחד המסוקים, והלוויה נוספת. עכשיו לך תתפצל בין שני בתי הקברות ביום הזיכרון ונקרעים בין שני החברים. 
זו הייתה הפעם הראשונה שהשכול התדפק אצלי על הדלת. אז עוד לא ידעתי, שזו ממש לא הולכת להיות הפעם האחרונה.
 
סמ"ר שחר יעקב קיסוס ז"ל

סמ"ר שחר יעקב קיסוס ז"ל

 
את ניסן הכרתי בטיול בדרום אמריקה. מניסן אני זוכר בעיקר את החיוך הענקי שלו. את זה שהוא היה כל הזמן מצחיק אותי והיינו יכולים להעביר שעות בנסיעות באוטובוסים ברחבי פרו ואקוודור מתפקעים מצחוק, או אחר כך כשחזרנו לארץ ב'סגאפרדו' ליד כיכר דיזינגוף מדברים שעות על גבי שעות עד שהוא היה מסיים משמרת והיה כבר עולה הבוקר, או שאני הייתי הולך למשמרת שלי בשדה התעופה.
 
רב סמל ניסן אברהם ז"ל

רב סמל ניסן אברהם ז"ל ולירן שיק

 
את טל הכרתי קרוב קרוב, מהמשפחה. בכל זאת - בן דוד. הוספתי לטייטל 'חבר של' תואר של 'בן דוד של'. כל פעם שנדמה לי שזו הפעם האחרונה - לצערי זה פוגש אותי שוב..מטל אני זוכר בעיקר את החיוך. היה בו משהו מרגיע כזה, מן מבט כזה של 'וואלה אחי, הכל טוב. לא משנה מה יקרה, יודע שיהיה בסדר', שברגע אחד היה גורם לך להרגיש שתכל'ס - הכל באמת טוב. מכירים כאלו אנשים? אין הרבה, והוא היה אחד מהם.  
 
טל נחמן ז"ל

סרן טל נחמן ז"ל

 
תם נהרג בהיתקלות ממטען צד בלבנון בגיל 20. שחר נהרג באסון המסוקים בגיל 21. ניסן נהרג במילואים ברפיח בגיל 26 כשתקפו אותם קבוצת מחבלים שחדרה ליישוב. טל נהרג על גבול עזה מטעות בזיהוי במארב מאש כוחותינו. הוא נשאר בן 21. 
 
זה קצת מוזר כשאני חושב על זה- לכל אחד מהם יש דבר אחד שדבק בו, שם אצלי, פעם בזיכרון. כאילו זו התמונה שמישהו החליט לצרוב לי בראש, ולך תתעסק עכשיו עם לפרמט את ההארד דיסק, שחלילה לא יימחקו עוד דברים. אני מניח שלכל אחד מאיתנו יש כזו תמונה, כזה רגע, איזשהו שיר או מבט שתמיד זורק אותך חזרה לתקופה ההיא, של אז. של לפני.
 
וזה לא רק אני. לא חושב או מכיר מישהו שלא פגש לצערי את השכול הזה לפחות פעם בחיים. זו המדינה שלנו, וזה כנראה חלק ממשחקי החיים פה. צעירים לצד גיבורים.  
 
אני זוכר שכשחזרתי מהלוויה של שחר, ירד הערב, ובדיוק פתחתי רדיו והחל להתנגן השיר "ימי התום" של ריטה. הייתי חייב לעצור בצד במשך רבע שעה בלי שיכולתי להפסיק לבכות. השיר הזה לעולם יסמל עבורי את תם, שחר, ניסן וטל ועוד רבים אחרים, ואת הרגע הנורא הזה שאתה יודע שכבר לא תראה אותם יותר..