זה אולי יישמע לכם מוזר אבל כשאני נסעתי לטייל במזרח, אי אז לפני כך וכך שנים, אחד הדיסקים האהובים עליי היה 'לונדון' של חוה אלברשטיין. במושב בו גדלתי היה לה מקום של כבוד בקרב בני הנוער אבל אנחנו כנראה לא היינו בני תשחורת אופייניים. לכן, כמעריצה מושבעת, רבה כל כך הייתה ההפתעה לראות אותה מככבת בפרסומת החדשה של יס. כהרגלי עשיתי פאסט פורווד על הפרסומות ואז קלטתי את דמותה ומיד הרצתי אחורה ואז שוב. 

אם לא חזיתם בפלא - חוה אלברשטיין, ממקום מושבה הדמיוני בלונדון, עושה דרכה חזרה לישראל בגלל הטריפל של יס, פוגשת את כוכב הילדים סטפן לגר ויחד הם מפליגים על גבו של דרקון רושף אש סטייל משחקי הכס לעבר השמיים.  אירוניה מושלמת. התסריט כמובן מופרך אבל החן הרב לא הסתלק, גם לא ההומור העצמי. מעריציה של אלברשטיין יודעים להגיע להופעות גם עכשיו, והמופע שלה עם שלומי שבן מכור חודשים מראש אבל בציבור הכללי איך לומר נועה קירל היא לא. ויש מקום להרים גבה שלקרב האימתנים בין ספקיות התוכן, יוצאת הזכיינית חמושה בבת 72 נמוכה עם משקפיים, ושיר שמרבית הצופים לא מכירים. 

במחשבה ראשונה נעצבתי, איך גם היא הגדולה בזמרות ישראל, נאלצת למכור את עצמה ולפרסם מוצר כדי להתקיים, אבל במחשבה שנייה, לא בטוח כלל שדאגות פרנסה הן שעמדו בראש מעייניה. היוצרת השופעת הזו חתומה על כשישים אלבומים, סבתא לחמישה נכדים (לפחות לפי ויקיפדיה), מופיעה בלא מעט במות בארץ ובעולם. עושה רושם שהיא בחרה להציג לנו הפעם צעד אחר שלה, הצד המשעשע, והיא עושה זאת לא רע בכלל. ומה עם לא זה מודל להגשמת הנשיות שלך בכל גיל, בכל שלב, בכל מצב?

חוה אלברשטיין לבושה בפרסומת כמו שהיא אוהבת להתלבש, מאופרת כמו שהיא אוהבת להתאפר ולא דופקת חשבון לאף אחד. לזכותה ייאמר כי מעולם לא דפקה חשבון לאיש ואם לחזור לטקסט שהיא שרה שם, צריך להזכיר למי שלא יודע שהכותב של הטקסט המקורי הוא חנוך לוין והביקורת על החיים פה בישראל הייתה רבה כפי שרק הוא ידע לכתוב. 

"שלום
אני נוסעת
אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה
לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון
לונדון לא מחכה לי
גם שם אהיה לבד,

אבל בלונדון יש יותר סרטים
בלונדון יש מוזיקה יותר יפה
בלונדון טלוויזיה מצוינת
בלונדון אנשים יותר אדיבים
כך שהייאוש נעשה יותר נוח
אתה מבין? הייאוש נעשה יותר נוח"
 

הוא כתב, היא שרה ב-1989, ותחנות הרדיו הוצפו בקריאות להחרים. גם היום כל יוצר שמביע דעתו יותר מדי, או מנהלת בית ספר או בעצם כל נושא תפקיד שמעז מתכבד מיד בברכה 'סע ללונדון' או בגרסא המעודכנת שלה 'סע לברלין' אבל אז הבעת הדעה הזו הייתה חתרנית ממש. 'תבוסתנים' קראו להם, אבל לא לוין (שהשבוע מלאו 20 שנה למותו) ולא אלברשטיין נרתעו. דווקא זמרת שירי המלחמות 'כמו צמח בר' ו'החול יזכור', לא חששה לשיר את 'לונדון' ואת תאומו שזכה אף ליותר ביקורת, השיר 'חד גדיא', אותו כתבה בעצמה. 

בסוף השיר 'לונדון' - וזה מה שגם מפתיע - גם בסוף הפרסומת, שרה אלברשטיין:

"אתה מבין 
אם למות כמו כלבה 
אז לפחות הטלביזיה 
תהיה טלביזיה"

והביקורת ההיא? עדיין פה. 

אז יש לי לא מעט נחת מהחזרת השיר לפסקול של חיינו, שמין הסתם עכשיו גם הילדים שלי יידעו את כל מילותיו, כפי שהם מכירים היטב את 'הדודה והדוד' של גידי גוב מהפרסומת, נחת מזה שיכירו את גיבורת הילדות של אמא שלהם, ובעיקר מכך שדמות נשית מבוגרת, בוטחת בעצמה, מצחיקה, שובבה וחיובית שהיא לא סבתא שלהם, נחתה אצל כולנו על המסך. בתקווה שכמו גידי גוב, היא פה כדי להישאר.