אני זוכרת את הרגע בו נפל לי האסימון. וזה היה רגע כואב במיוחד. כמה חודשים לתוך עבודתי כמנהלת מחלקת החינוך של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל אביב, הבנתי בכל עצמותי את האמירה שמנוסות ממני חזרו והשמיעו "אי אפשר להציל את כולן". הבנה שהגיעה בדם, יזע והמון המון דמעות. הזיכרון הזה התחדד אצלי בעקבות קמפיין פייסבוק עכשוי שמקורו לא ברור ובמסגרתו מעלות נשים טקסט ובו הן כותבות כך:

"אם את נמצאת בבידוד וסובלת מאלימות תשלחי לי הודעה אישית בפרטי בה את שואלת אותי אם אני מוכרת איפור ותצרפי גם מספר טלפון.
אני אדע להתקשר אליך לבדוק ולעקוב שאת בסדר.
אם תשאלי אותי ספציפית לגבי אייליינר ואדע להתקשר למשטרה ולגורמים הרלוונטיים!

שתפו /העתיקו לקיר שלכן"

חלק מהמשתפות הקפידו גם לצרף לטקסט רשימה של קווי סיוע שונים כולל סיוע בצ'אט. מקורו של הקמפיין לא ברור. אולי זה שיעתוק של קמפיין ספרדי שיועד לרוקחים/ות כדי שנשים תוכלנה לפנות אליהם מעבר לדלפק ולבקש עזרה. אולי קמפיין הולנדי מ 2012 שביקש מנשים להפסיק להסתתר מאחורי האיפור. אין לדעת. בישראל כמו בישראל הוא כבר שותף באלפי פידים בפייסבוק אם לא למעלה מכך.

אני מודה שהקמפיין הזה הקפיץ אותי, שלא לומר הבהיל אותי.  מי כמוני וכמו חברותי במרכזי הסיוע, במוקדי נעמ"ת, וי"צו ובמקלטים, יודעות כמה הרעיון הזה מסוכן. לכל הצדדים.

מי שלא מכירה את מהלך הסיוע והליווי של אישה נפגעת אלימות, לא יודעת עד כמה הוא מורכב ורגיש. כמה ידע וכלים צריך על מנת להצליח אולי לסייע (שימו לב- לסייע, לא להציל).

כמה אירועי לך- ושוב יש בתהליך הזה. כמה חרטות, כמה פחד. כמה טעויות, שנובעות מהמון כוונות טובות ורצון נדיב אמיתי, נעשות.

החשש שלי שיחד עם הרצון והכוונות הטובות מתגנבת לה פנטזיית ההצלה האומניפוטנטית. את מדמיינת את הרגע בו תבצעי את שיחת הטלפון שתציל אותה. הרגע בו תהיי את קו פרשת המים בין חייה הקודמים לחייה החדשים. כמה קשה לגלות שלא רק שזה לא עובד ככה, אלא שלעיתים אפשר לעשות נזק. במילים לא נכונות, באמירות שיכולות להחוות כביקורת, במהלך שיתנהל מעל לראשה של הנפגעת, גם אם נדמה לך שרק תתקשרי בשמה לקו סיוע או רק למוקד 100.

במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית כמו גם במקלטים לנשים מוכות הבינו את זה כבר לפני 40 שנה ולכן לעולם לא יפנו לנפגעת בעצמן אלא יבקשו שהיא תיצור קשר. כי הדרך היחידה להינצל היא להציל את עצמך.

מי שלא מכירה עשויה להיתקל בחוויה קשה כל כך בה היא עושה מאמץ אדיר ובצד השני יש אישה שבלית ברירה, ומהמון סיבות מורכבות, חוזרת אל הפוגע.

קראתי גם אני את הפוסט קורע הלב של תמר בן דוד שאמה נרצחה על ידי בן זוגה. כמה ניסו, כמה התאמצו, כמה שיטות הפעילו. ולא עבד.

מי שחושבת שבידיה ההצלה, עשויה למצוא עצמה שלא במתכוון שותפה להחמרת המצב.

גם כיום, כשאני כבר (לפחות לא רשמית) מסייעת לנפגעות ונפגעי אלימות מגדרית, אני מקבלת לפחות פניה אחת בחודש. הפניות מגיעות אלי ממגוון מקומות. חברים, נשים זוכרות אותי מפעם, זיהוי שלי עם תפקידים שעשיתי בעבר, הפניות מארגונים ומהרשת. ובכל פעם אני נושמת עמוק, מתלבטת עם שותפות מהעבר וההווה, מגייסת את כל כלי הסיוע שרכשתי לאורך השנים ומיישמת תמיד כלל אחד חשוב: אני משתפת בידע שלי, מציגה אופציות שבדקתי ביסודיות ומקצועיות ולעולם לעולם לא ממליצה מה לעשות. זה נשמע אולי קל, אבל זה הכי מסובך שיש. ואני יודעת שהמון נפגעות מכירות בעל פה את המספרים של קווי הסיוע. הן חייגו כל כך הרבה פעמים וניתקו. ואני יודעת שלמשטרה נכון להגיע אחרי תהליך, ועם ליווי ומכירה את נהלי העבודה של המשטרה ומאחורי חלקם יש לא מעט הגיון וגם במשטרת ישראל יש לא מעט נשות ואנשי מקצוע מצוינים שכורעים תחת העומס. ושיש גם טעויות.

אחותה של מיכל סלה ז"ל: "בימים שכולנו סגורים בבתים, חשוב שנדע לזהות סימנים של אלימות במשפחה"

אני לא מזמינה נפגעות אלימות לפנות אלי. כי אני יודעת מצוין שזה לא נגמר בפניה קצרה אחת. שזו אחריות מתמשכת שלא תמיד אפשר לשאת על כתפי. כשמגיעה אלי פניה אני יודעת שאני צריכה עכשיו לפנות לפחות את היום הקרוב ושזה תהליך מתמשך. ואני יודעת שאין לי גלימה וגם לא כוחות על. אני לא מצילה אף אחת. מקסימום. אחרי הרבה שנות ליווי וסיוע והמון ידע מקצועי, אני רק נותנת רוח גבית לאישה שמצילה את עצמה. ואני אף פעם לא מבטיחה הבטחות. לכן המשפט "אני אדע להתקשר אליך לבדוק ולעקוב שאת בסדר ואדע להתקשר למשטרה ולגורמים הרלוונטיים" כל כך הבהיל אותי. כי גם אני לא תמיד יודעת.

איך כתב חבר טוב מאוסטרליה הרחוקה שקרא את הפוסט שלי: "כוונה טובה צריכה הכוונה טובה." או בקיצור. אל תנסו את זה לבד, בבית, מה כן ניתן לעשות? פרסמו את מספרי הקווים, כתבו שאתן מאמינות לה והיא אמיצה, אם תפנה אליכם גם תגידו לה את זה ואז כוונו את מי שבמעגל האלימות אל מי שבאמת יכולה לסייע לה, תגידו לה שתשמור על עצמה ושימרו גם לנפשכן.

***

קו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף - קו סיוע 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת: 6724*   

קווי חירום לנפגעות תקיפה מינית: נשים 1202 גברים 1203
קו חירום ארצי לאלימות במשפחה: 1-800-220-000
הכוונה וסיוע ראשוני משרד הרווחה - מוקד 118
קו חירום לנשים ערביות: 04-6566813
מרכז זכויות-נעם נשים ערביות במרכז -לוד: 08-9965008
קו סיוע לנשים דתיות: 02-6730002
קו סיוע לגברים דתיים: 02-5328000
קו חם ארצי לעולות ברה"מ ואתיופיה: 1800-220-230
קו הסיוע של עמותת בת מלך לנשים דתיות וחרדיות: 1-800-292-333
וואטסאפ מרכזי הסיוע: 052-8361202
מוקד סיוע משפטי: 073-3927747/48/49/50
צ'אט מרכזי הסיוע: http://www.kolmila.org.il