אחרי שבעה שבועות בסגר חלקו כפוי חלקו מבחירה, השבוע חל מפנה. רגע לפני שהילדים שבו לחבוש את ספסלי בית הספר (כל אחד בשולחן שלו), נוצרה לכולנו הזדמנות פז - להראות לילדים את שיעור החינוך אולי הכי חשוב שקיבלו השנה, כך נראה מבפנים בית המשפט הגבוה לצדק, כך נראים השופטים מירושלים, וכך נראית נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות שמנהלת ביד רמה פאנל של 11 שופטים ומולם משך שעות שורה של מתדיינים משני צידי המתרס. 

זו הייתה קרן אור בתוך תקופה לא פשוטה, תקופה שמאתגרת את הדמוקרטיה הישראלית ויש שיאמרו אולי התקופה הכי מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית מאז תום השלטון הצבאי פה. החל במעקבי השב"כ אחרי חולי קורונה, עבור במרדפי המשטרה אחר רוכבי אופניים וגולשי גלים והסכנה האמיתית- האופן שבו מתקבלות פה החלטות, בהרכב חסר במיוחד, ללא נשים, ללא ערבים, ללא חרדים, עם אישורי ממשלה ליליים לתכניות שכבר מפורסמות בתקשורת, בלי שום אסטרטגית יציאה מסודרת אלא במין שעטנז של כוחות השוק ואינטרסנטים. ובמקביל לכל אלו תהליך שקשה להסבירו להקמת הממשלה הכי גדולה שקמה פה מאז ומעולם, ממשלה דו ראשית, שמתכנניה בנו קונסטרוקציות משפטיות חסרות תקדים שמשנות את שיטת הממשל בישראל ומבטלות למעשה את כל קיומו של הפיקוח הפרלמנטרי וקיומה של האופוזיציה לזמן שאינו נראה לאין. "תקופת החירום" כינה זאת היום ואתמול בא כוחו של נתניהו עורך הדין מיכאל ראבילו אבל אפילו הוא הודה בפני הנשיאה חיות שיש לממשלה שכזו את היכולת להאריך את זמן החירום שוב ושוב ושוב. 

קראתי לילדיי והסברתי לכל אחד ואחת מהן מהו ההליך שמתרחש כעת על המסך. בשבילי קשה היה להתנתק מהשידור החי, אותם זה עניין פחות כדרכם של ילדים אבל אני מקווה שהשיעור הועבר - כך צריכה להיראות החברה בישראל, גברים ונשים, יושבים יחד, לכל אחד זכות שווה לשאול שאלות ולהשמיע את דעתו, כולם מלומדים וכולם אנושיים, לעיתים חסרי סבלנות אבל לרגע לא המפלצות ממגדל השן שניסו ומנסים לצייר לנו אלו שאינם מאושרים מהפסיקות (לא מכולן חלילה, מאלו שלטובתם הם דווקא מרוצים), לא 'האויבים מבית' כפי שמנסים לסמן אותם פוליטיקאים שרק הכיסא והשררה חשובים להם ואילו הדמוקרטיה והשמירה עליה חשובים להם פחות. 

הדיון בבג"צ היום

הדיון בבג"צ היום

זו הייתה הזדמנות להסביר להם מה כל כך חשוב בבית משפט עליון עצמאי וחושב שיושבים בו אנשים מלומדים שתפקידם להגן בראש ובראשונה עלינו האזרחים, משררה, מחוסר תום לב, ממנהל לא תקין. מחקיקה שמעדיפה אחד על פני רעהו, מחקיקה שפוגעת במי מאיתנו, בחקיקה שמתעלמת מזכויות המיעוטים באשר הם. 

השופטים ובראשם חיות לא עשו חיים קלים לאף צד. גם לא לעותרים. אף טיעון בנוסח 'לא יעלה על הדעת' התקבל אצלם. מה שחשוב הוא מה אומר החוק והאם בצעד כזה או אחר יש פגיעה בדמוקרטיה. ביום הראשון הם התמודדו עם סוגיית בחירת חבר כנסת הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים כמי שירכיב את הממשלה הבאה, ועיקר חילופי הדברים היו על מה שאין בחוקים הקיימים והאם אפשר להבין מאלו הקיימים על מה שאינו קיים. ביום השני דנו בהסכם הקואליציוני שרקחו עורכי הדין של הליכוד וכחול לבן. גם פה השופטים לא היו מוכנים לשמש שחקנים בתפקידים שמי מהצדדים ייעד להם. הם סרבו לדון בחקיקה שטרם הושלמה. "מה זה כמו בטלוויזיה קודם מתחתנים ואחר כך מחזרים?" שאלה חיות וסיפקה עוד הצצה למתרחש מאחורי הגלימה.

האם ידחה בית המשפט את כל העתירות? האם יקבל את חלקן? מי שהאזין לחילופי השאלות והתשובות ביומיים האלה יכול להעריך שלא יפסלו את נתניהו מלהרכיב ממשלה אבל גם זה לא בטוח. לעומת יום הדיונים הראשון, בשני היה ניכר שהשופטים  לא מרוצים מהכוונה לשנות בהינף חקיקה את שיטת הממשל בישראל ואת דרכי פועלה של הכנסת. האם חוסר שביעות הרצון תתורגם לפסילה? אין לדעת.  מה שאפשר לדעת בוודאות הוא שכשאנחנו מחפשים גיבורות בשר ודם לחנך לאורן את הבנות שלנו, הנשיאה אסתר חיות ניצבת בראש הרשימה- במקצוענות, בענייניות, באנושיות. היא לא יכולה להיות שם לבד, וראוי היה שבשנת 2020 יהיו נשים רבות בראש מערכות ציבוריות וסביב שולחן מקבלי ההחלטות אבל בהיעדרן, תשמש היא כמגדלור לכולנו נשים וגברים כאחד ולדור העתיד שלנו, הבנות שלנו שידעו וגם ראו שיש נשיאה בירושלים.