בשתי ידיים קטנות הקמתי את הגן הפרטי שלי, לבד, כנגד כל הסיכויים, בלב אחד עם אמונה שלמה שאני אצליח.  במחשבה אחת קטנה שאני אבנה לילד שלי את הגן האולטימטיבי, זה שראיתי בדמיוני ואצור לו עולם של חלומות.

ובפעם הראשונה כבר לפני 14 שנים התרסקתי, הבנתי שלחלום שלי יש שותפים רבים, עיריית ירושלים, רשות המיסים, הביטוח הלאומי, ועוד רבים אחרים. הבנתי שלא יהיה קל ונלחמתי, הצלחתי , שרדתי.

הבנתי שאני עסק, עסק מיוחד שעוסק בחינוך, עם ערך מוסף , עסק שמוכר אהבה, נשמה, שהמוצר הכי יקר שלו זה בעצם הלב שלי, ונשבעת שנתתי את הלב.
קמתי כל בוקר בחיוך לגן. לאהוב, לחבק, להכיל, להאכיל, לפנק, ללמד, לתמוך, להתפרנס, ובכבוד.

האמנתי שאני אזרחית טובה, שמשלמת הכל, שמקפידה לעשות מה שצריך, סמכתי על המדינה שתשמור גרוש לבן ליום שחור.... והגיע היום השחור -"משבר הקורונה", כוח עליון", "שעת חירום"  ומצאתי את עצמי סוגרת את הגן, רואה את חלומי מתנפץ בשנית, לאלף חתיכות שלא אוכל לחבר.

אני בבית, הצוות שלי בבית, ילדי הגן שלי בבית, הורי הגן שלי בבית - והחיוך נמחק!
אני רוצה להיות שם, בחצר הצבעונית, להתגלגל על הדשא, לראות את הצוות שלי, לברך את עובדי העירייה שאוספים את הזבל כל בוקר. אני רוצה להיות שם, לחבק, לנשק, לחזור לשגרה, להיות שוב הגן שהוא בעצם בית.
אך לצערי לא אוכל לחזור, אורך הנשימה הכלכלי שלי הסתיים, מי שקיבלה ממני כל כך הרבה לאורך השנים הפנתה לי עורף- מדינת ישראל.

מי שאמורה להחזיר לי עבור כל השנים שנתתי שירות עבורה ובמקומה - מתכחשת לקיומי.
חבל שאי אפשר לתרגם אהבה לכסף כי אז הייתי מיליונרית. אני אוהבת את הגן שלי, רוצה להיות שם, אך לא בכל מחיר. אני חוזרת בתנאים שלי!

קרן אוחנה איוס עם ילדי גן פשוש

קרן אוחנה איוס עם ילדי גן פשוש

אנחנו בפורום גני הילדים הפרטיים דורשים:

  1. פטור מלא מארנונה עד חלוף המשבר
  2. הקמת קו סיוע ייעודי לגני הילדים לקבלת הנחיות, ליווי והדרכה משפטית, בריאותית, נפשית ופדגוגית לגני הילדים
  3. הודעה רשמית לפחות שבוע מראש לפני חזרה לשגרה על מנת שנוכל להיערך בהתאם.
  4. פיצוי על התקופה בה הגנים היו סגורים.
  5. מימון ימי מחלה לעובד/בעל גן שיחלה בקורונה או ישהה בבידוד במהלך המעבר לשגרה חלקית
  6. פיצוי במקרה של סגירת גן עקב מקרה קורונה.
  7. המשך מימון דמי אבטלה או חופשת מחלה של עובדים שאינם יכולים לחזור לעבודה בגן בשל מחלת רקע או גיל, עד ליציאה מהמשבר.

אל תשאירו את בעלי גני הילדים לבד, אל תשאירו את הילדים והמשפחות שלהם בלי פתרונות. אם אנחנו לא נשרוד, להורים לא יהיה איך לחזור למקומות העבודה שלהם. 

***

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית וגם האלימות נוכחת ביתר שאת. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת