מכל המילים שנאמרו על הקורונה, הגרף הזה (מאתר חדשות 12 בעמודיו הפנימיים) הוא הרלוונטי ביותר, (גם הוא חלקי כפי שמיד אסביר) אבל הוא זה שצריך להעמיד בפני קובעי המדיניות מחר ולהכריח אותם לקבל החלטה על יציאה מהסגר באופן דיפרנציאלי לפי אזורים ולפי אוכלוסיות בסיכון, כבר בראשון הקרוב. אין שום הגיון להשאיר מיליון מובטלים בבתיהם ומאות אלפי בעלות ובעלי עסקים ועצמאים להיות תלויים במענקים שיגיעו באיחור, במקום לאפשר להם לפתוח את העסקים ולחזור למעגל העבודה. אם הגרף ימשיך להיות כ"כ מובהק, אין שום סיבה לעכב את ההחלטות החשובות למשק. הן דחופות לפחות כמו ההחלטות הנוגעות לבריאות הציבור.

היעד שקובע משרד הבריאות ליציאה מההגבלות: עשרות נדבקים ביום, הוא פשטני, כוללני ובלתי אחראי אבל יש אזורים בארץ שכבר עומדים בו. בכל פעם שפרופ' ברבש או משה בר סימן טוב מראים לנו את העקומה, חייבות יונית לוי ותמר איש שלום לדרוש לראות את העקומה מפולחת. כזו שמעדכנת כמה נדבקים חדשים יש בכל יום מכל עיר ואזור בישראל וגם מה מפת המחלימים (כבר יותר מאלפיים מחלימים) ודווקא את הנתונים האלה מסתירים מאיתנו. אין שום טעם בגרף הכללי - הוא מבלבל, מטעה וזורע בהלה ודיכאון באוכלוסייה, שהיא ברובה מאוד ממושמעת, אפילו יותר ממנהיגיה. אין אף מנהל במשק שהיה לוקח החלטה כוללת על החברה שלו מבלי לצלול ולהבין את המספרים לעומק אז למה פה מכניסים את כולנו לערפל? אם מרבית הערים בארץ עומדות בקריטריונים, איך אפשר להשבית מדינה שלמה בגלל אזורים מסוימים?

בתור יזמית, את לוקחת סיכון אישי וכלכלי עצום, מחליטה להקים עסק, מגייסת עובדים, מתחברת עם ספקים ושותפים עסקיים, וביום בהיר אחד, מוצאת את עצמך לבד. יושבת בסגר כבר שבועיים, וככל שמתקרבת שעתם של המנהיגים להכריע, כי הנה נגמר חג ראשון, חול המועד וחג שני, מתחילה ההססנות. אולי לא מיום ראשון, אולי יותר בהדרגה,כי הרי אין ערבות שזה יצליח, ויש פה סיכונים. אז ברור שצריך לנקוט בצעדים זהירים- להגביל עסקים לכמות הלקוחות בחנות, ללבוש מסכות כמו בדרום קוריאה, להגביל כניסת טיסות לארץ ולפתוח מסגרות לבני 0-9 בקבוצות קטנות, כן זה בלתי אפשרי לעבוד מהבית עם ילדים קטנים ללא מסגרות. הצגת הגרף כמקשה אחת כנראה מקלה על קובעי המדיניות שלא לקחת החלטות וסיכונים מחושבים אבל זה מה שאמור לקרות עכשיו.

העם הממושמע, שנתן גיבוי מלא למשרד הבריאות, המועצה לביטחון לאומי, משרד האוצר ורוה"מ, צריך עכשיו לצאת ולומר את דברו. בחודשים הבאים אנחנו לא רוצים דמי אבטלה ומענקים. אנחנו רוצים לחזור ולהתפרנס בכבוד וזקוקים למנהיגים שיראו אותנו. ואנחנו לא מתכוונים לקבל מערך החלטות שמבוסס על נתונים שטחיים ועל הפחדה. אנחנו נשאל שאלות קשות, נדרוש תשובות מעמיקות, נתאגד ונשמיע את קולנו. קובעי המדיניות, משרתי הציבור, שמתכנסים מחר בשלוש, צריכים להבין את כוחה של מחאתינו: אנחנו דורשים תוכנית יציאה מפורטת ומנומקת, המבוססת על מספרים ועובדות ולא על בהלה, ושתתחיל כבר מיום ראשון הקרוב.

  • הדס גולדשטיין היא המייסדת והמנכ"לית של און לייף

***

 יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית וגם האלימות נוכחת ביתר שאת. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת