זה קורה ויקרה לרובנו באזור גיל 40, אולי 45, יכול להיות שרק בגיל 50 פלוס. בעודנו מגדלים את הילדים שלנו, חלקנו יהפוך ל"הורים" של ההורים המזדקנים שלנו. זו יכולה להיות התקופה הכי קרובה שלנו להורינו, ועלולה גם להיות התקופה הכי מבלבלת נפשית, פיזית וגם כלכלית.

לא פשוט לראות את ההורים שלנו, שעד כה היו המשענת בחיים שלנו, זקוקים לעזרתנו ומציבים בפנינו מציאות שונה מזו שהכרנו עד כה. ואף אחד, בעצם, לא מכין אותנו לזה. ד"ר עירית רגב גרונטולוגית ועובדת סוציאלית וד"ר ענבר לבקוביץ, פסיכותרפיסטית וגרונטולוגית, מציעות מספר טיפים שימושיים שיעזרו לכם, ההורים-ילדים לקבל את המציאות החדשה בזרועות פתוחות ולהתמודד איתה בקלות רבה יותר.

1. הסתכלו למציאות בעיניים: 'אבא שלי בסדר הוא רק נפל' , 'אימא בריאה כמו שור היא רק שכחה.' אלה תירוצים שלפעמים אנחנו נמצא את עצמנו אומרים, כי לראות את ההורים מזדקנים זה תהליך לא קל ומלווה לעיתים בהכחשה. מומלץ לקבל הערכה מקצועית בנוגע למצבו של ההורה, על מנת לבדוק אם יש שינוי בתפקוד ההורה ולהעריך את מצבו. כדאי לפנות לרופא משפחה/ פסיכוגריאטר או למרפאה לאבחון קוגניטיבי, כדי לעשות את הבדיקה המתאימה ולקבל אבחון מהימן של מצבו של ההורה.

2. הרשו לעצמכם להרגיש ולעבד את המצב החדש: לעיתים גם להורה המזדקן וגם לבני משפחתו יש קושי לקבל את המציאות החדשהלכל אחד מהצדדים לוקח זמן לעבד את הבשורה, והשינוי ולכל אחד יש את הקצב שלושני הצדדים עלולים לחוות מצוקה רגשית.

 

העצה הטובה ביותר לילדים שמטפלים בהוריהם המזדקנים היא שלא יתביישו. אל תתביישו להתמודד עם המצב, אל תתביישו לרצות את הטוב ביותר עבור ההורים שלכם, אל תתביישו במצב.

לטור המלא>>

 

 

 

חשוב לגלות אמפטיה ,להימנע משיפוטיות ולזכור שלהשלים עם השינוי לוקח זמן. זכרו שההורה לא רוצה להיות נזקק ומטופל, ולמעשה אף אחד מאתנו לא רוצה לחוש כך. אל תפחדו לדבר על המצב, עם האחים, עם בני הזוג, עם חברים, כי להשמיע משמעו גם להבין את המצב החדש.

3. אל תשכחו שאלה ההורים שלכם. כבדו אותם:  כשרוצים לקיים שיחה על המציאות שהשתנתה, עם הורה, למשל, שאינו יכול לנהוג כי ראייתו הידרדרה לאחרונה או יכולתו המוטורית נפגעה, כדאי למצוא את הזמן והמקום הנכון כדי לייצר שיחה באווירה מכבדת. חשוב לזכור לתת מקום לדברי ההורים ולניסיון החיים שלהם. פתיחת השיחה במשפט כגון "אבא, אנחנו נורא דואגים לך ואוהבים אותך. בוא נראה יחד מה עושים במצב הזה" יכול להיות התחלה טובה לדיאלוג. דוגמה מצוינת היא שלב בו אחד ההורים זקוק למטפל צמוד: זו בשורה לא קלה לעיכול, לרוב ההורים, ורבים חווים זאת כהודאה רשמית לכך שהזדקנו. חשוב לשאול את ההורה לתחושותיו, להבין ממה הוא חושש, איזה עזרה היה רוצה לקבל, לספר לו על האפשרויות הקיימות ולבחון ביחד איתו את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות. אל תכפו, אבל מצאו את המקום הנכון לבשר, לשתף, לקבל את דעתו בצורה מכובדת ואוהבת.

4. עשו תאום ציפיות הדדי:  כדאי לשבת יחד ולנסח חוזה הדדי המפרט את הציפיות של שני הצדדים, הורים וילדיהם, ואת הקו האדום של כל אחד מהצדדים. חשוב  להסביר להורה שאנחנו (הילדים) רוצים לעזור, אבל יש לנו עוד מחויבויות, לכן לא כל הזמן אנחנו פנויים. לדוגמא, ישנן שעות בזמן העבודה, שבהם אנחנו לא יכולים לנהל שיחות ארוכות. בנוסף, כדאי לחלק את תחומי האחריות, כך שאח אחד אחראי על בריאות, אחד על כספים, אחד על קניות וכו'. ההורים, לעתים, חוששים מהתערבות-יתר בעניינים שלהם או בהשתלטות על העצמאות שלהם. חשוב להקשיב להם, ולאפשר להם להגדיר את גבולות הגזרה השפויים שלהם.

5. הקפידו על שיתוף פעולה בין האחים: ברוב המקרים ישנם חילוקי דעות בין האחים סביב מצב ההורה המתבגר, ואופן הניסוח של הדברים שצריכים להיאמר או להיעשות. כדאי שהאחים יפגשו ויגיעו להבנה והסכמה עוד לפני שניגשים לשיחה עם ההורים המבוגרים. הוויכוחים עשויים להיות גם באופן הטיפול ההולם באימא, או הסכמה משותפת למטפלת חדשה עבור אבא, או עד כמה מספרים לאחד מההורים על תוצאות בדיקה, למשל. היו מתואמים ונסו למצוא את דרך הפשרה למען כולם.

6. היו סמכותיים בזמן אמת:  במקרה של ירידה קוגנטיבית חדה בתפקוד ההורה ורק לאחר שאובחן ככזה ע"י איש מקצוע ככזה, הילדים צריכים לגלות סמכות ולהיות מסוגלים לקבל החלטות הנוגעות להורים והתנהלותם. לעתים גם בניגוד לרצונו של הורה, אבל במטרה כמובן להגן עליו. חשוב שתמצאו את האיזון בין האסרטיביות וההחלטה שלכם לבין טובתו של ההורה ורצונותיו.

7. הימנעו מהתחשבנות עבר:  עמדת הילד המטפל היא מורכבת כי  צריך לדאוג, לאהוב ולטפל את מי שגידל אותנו. לעיתים עולים קונפליקטים מן העבר או שצצים להם קונפליקטים חדשים במהלך הטיפול שעלולים ליצור תחושת אשמה, וקשה לעזור למישהו כשיש מטען של כעס ואווירה מתוחה. וזה המקום האידיאלי לתיקון, לסליחה ולקבלה של קונפליקטים קיימים. לפעמים דווקא במקום הזה שבו ההורה חלש ונזקק, קל לנו יותר לוותר ולסלוח.

חשוב לזכור שבמקביל לטיפול בהורים שלנו קורה עוד דבר אחד: הילדים שלנו לומדים, דרכנו, איך נוהגים באנשים מבוגרים ועל הדרך גם לומדים איך לאהוב ולטפל בנו, בעתיד. וזה שווה זהב.

ממשיכים לעזור להורים שלנו>>