דורין אטיאס,  אשת אופנה וקריאטיב חזותי שמוכרת לכולנו מלשונה המושחזת והלוק ההורס שלה משנים בתכניות טלוויזיה שונות,  השתתפה בכנס-זום של און לייף בשיתוף "דיפנד" במסגרת פרויקט "40 פלוס - זה הזמן שלכן", ושוחחה עם גולשות און לייף על איך היא לא נכשלת, איך ביטלה את האגו ומדוע גיל 40 פלוס הוא גיל מושלם לקבל החלטות טובות. 

באנר
דורין אטיאס צילום גיא כושי ויריב פיין

דורין אטיאס צילום גיא כושי ויריב פיין

בשיחה המקדימה בינינו סיפרת שאת רשת החנויות שלך הקמת במקרה, איך זה במקרה? תסבירי

זה באמת קרה במקרה, כמו ש- 90% מהחיים שלי קרו במקרה, ילדתי במקרה, התחתנתי במקרה, פתחתי עסקים במקרה. ספציפית את העסק הזה 'פטיט דוריס' שזה עסק שבסופו של דבר סגרתי אותו אגב, היו לי 3 חנויות ו- 20 מוכרים וזה היה באמת עסק ענק, אבל באיזה שהוא שלב הבנתי בחיים, וזה קרה סמוך לגיל 40, שזה לא משמח אותי יותר לעשות סטיילינג. אני אספר לכולכן שבגדים זה בעצם גם מקרה, יש לי אהבה גדולה לבגדים ויש לי כישרון גדול בכל הדבר הזה, אבל אני לא אוהבת את הבגדים עצמם, אני אוהבת את מה שהם עושים לאדם, אני אוהבת בעצם את הויזואליזציה החזותית. בגדים זו אהבה גדולה שלי, אבל לא הפריט עצמו, אלא מה שזה עושה לאריזה ואני לא מחפיצה אף אחת כמובן.

יום אחד הבנתי שהסטיילינג עצמו - להלביש בסדרות, פרסומות וקמפיינים לא מעניין אותי ותהיתי מה אני רוצה לעשות. אימא שלי שאז עוד הייתה בחיים (היא נפטרה לפני שנתיים),  שאלה אותי מה אני רוצה לעשות שאהיה גדולה, אמרתי לה להלביש אנשים והיא הייתה אז תופרת ומעצבת בגוטקס, אז היא אמרה לי בואי נעשה בגדים וטישרטים ותמכרי אותם תחת השם שלך. זה היה רעיון רחב ובמקרה פגשתי את ששון קדם מעצב אופנה, שיתפתי אותו במחשבה הזו ונולדה 'פטיט דוריס' שהחזיקה 5 שנים והייתה עסק מאד מצליח עד שהפסיק להצליח. כשנכנסנו לבור תקציבי, החלטנו שאנחנו לא נכניס כסף מהבית ונסגור את העסק. גם זאת הייתה הזדמנות מצוינת ואפרופו המילה הזדמנות, שתיכף אני אספר למה פטיט נסגרה. אני חושבת שמגיל 40 אנחנו מזהות הזדמנויות טובות. די מהגיל שאנחנו בוגרות 20 פלוס אנחנו מזהות הזדמנויות, אבל בגיל 40 פלוס אנחנו מזהות את ההזדמנויות הטובות. למה חשוב שהן תהיינה טובות? כדי שנדע לנהל את הזמן של ההזדמנות, שנדע ליהנות מהתהליך ולא לפחד מזה שלא נצליח.

זה היה סוג של בייבי שלך, באמת השקעת בו נשמה כמו עוד ילד והוא נסגר. היה איזה שהוא רגע של אבל? הייתה תחושה של כישלון? זה איזה מונח שאת משתמשת בו בכלל במונח הזה?

אז ככה, אני לא נכשלת, אני גם לא לא מצליחה, אני פשוט חווה חוויה שהסוף שלה הוא כנראה לא כפי שתכננתי. זה שפטיט הייתה קיימת, זה נתן לי המון כלים ובכלל גיליתי שאני לא יודעת למנכ"ל עסקים ואני צריכה ללמוד קצת על כלכלה לפני שאני פותחת עסקים אבל לשאלתך, מישהו יכול לקחת ממני את הכישרון הזה? הרי לעולם ועד אני אוכל לפתוח חנויות כמו פטיט דורי, זו ספציפית נכשלה בניהול שלה. כולם שאלו אותי איך את לא מבואסת, אז אמרתי אני עושה את התהליך הנכון. יותר חשוב לי כרגע לשמור על הבית שלי יציב מאשר להמשיך לעשות את זה. מה שקרה שחודש אחרי שסגרתי הקורונה הגיעה והמון עסקים קטנים נסגרו כשהם בגירעון כספי גדול, והם לא שילמו פיצוים ואני הסתכלתי ואמרתי 'מה רבו מעשיך' ותודה לאימא ולמלאכים הטובים, אבל האינטואיציה שלי לזהות הזדמנויות טובות, כי גם לסגור זו הזדמנות טובה. האינטואיציה שלי זיהתה למעשה שאני עושה את הדבר הנכון. הרי אם הייתי לוקחת החלטה להביא כסף מהבית, סביר להניח שגם זו הייתה החלטה טובה אם הייתי מצליחה בה, אבל אני ידעתי שאני לא אצליח.

זה נשמע שאת נורא שלמה ורובנו מכירות אותך, את אומרת 25 שנה, בתור אישה מאד בטוחה, אסרטיבית, חוצפנית. משהו השתנה בך מאז גיל 40?  כי אני לא יודעת אם בגיל 30 היית מקבלת כזו אי הצלחה בצורה כזו שלווה

ראשית הבנתי מהו אגו ואיך אני מבטלת אותו. איך שהוא אני חייתי בתוך תחושה שאגו זה משהו שמנכס לחיים שלך הצלחות, אבל אז הבנתי שאגו זו דמות מקבילה שבניתי לעצמי שהיא כל הזמן מצפה למחיאות כפיים, להצלחה, לכבוד, למוניטין, וברגע שאת מבטלת את הדבר הזה, וזה קרה אחרי גיל 40 ואת מתרככת לתוך האישיות של עצמך, את מאד משלימה עם הטבע והטבע הוא הקוסם הכי גדול. כמו הטבע שאנחנו חיות בו אז שלכת ופריחה, גאות ושפל, כך גם הטבע האנושי אם אנחנו עירניות לדבר הזה. כדי לזהות טבע צריך לבטל את האגו כי האגו לא מזהה טבע, האגו מזהה רק את עצמו. ברגע שאת פותחת את כף היד כל הזדמנות שתגיע אליך תזהי אותה כהזדמנות טובה.

גם לפרסונה הטלוויזיונית שלך הרשית להתרכך? 

בוודאי. זה הולך ביחד. אין פרסונה טלוויזיונית ואני, הן חברות.

אבל מצפים ממך להיות.

אין לי איך לשלוט בזה. אני טוענת שבסוף האמת תתגלה. אני עכשיו עושה "מחוברים" ואחד הדברים שגיליתי במחוברים שלא מכירים אותי וחושבים שאני זו התדמית שלי -  של אישה רעה, כלבה, ביצ'ית, ארסית כזאת, צינית, אני כל כך לא. במקום הזה של פינת ביקורת אופנה שלי - ההומור שלי הוא בעיקר על עצמי וכמה אנשים לוקחים ללב את איך שהם נראים, אבל אין לי שליטה על זה ואני גם לא רוצה שתהיה לי שליטה ממה מצפים ואיך אני אמורה להיות. אני פשוט סומכת על העולם ועל אנשים שבסופו של דבר יזהו את הדבר האמיתי.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מזל טוב ויום הולדת שמח למלכת הדרקונים - דורין אטיאס! אוהבים אותך מלכה שלנו ?? #דוריןאטיאס @dorinattias

A post shared by yitzug1 (@yitzug_1) on

יש דברים ממרום גילך, את בת 46, שאת מסתכלת היום ואת אומרת שמה שעשיתי בגיל 30 או בגיל 20, נבע ממניעים לא נכונים?

לא. אני שלמה עם אוסף האירועים שהיו לי בחיים. אם הייתה חרטה באותו רגע הפנמתי והתקדמתי. אני לא אחזור אחורה. לא יכולה להתחרט כי החרטה הזו לימדה אותי שזה לא יקרה עוד פעם. נסעתי על איילון וראיתי, ואני לא שופטת ולא מבקרת את הסיטואציה, פרסומת לאינטימה שלט חוצות ענק שכתוב עליו "שימי פס על מה שהם אומרים" ואני זיהיתי שזה משהו מאד ילדותי לומר, כי אישה אחרי גיל 40 לא שמה פס על מה שאומרים אלא בטוחה במה שהיא חושבת והתהליך הוא לא מהחוץ לפנים, הוא מהפנים לחוץ וזה ההתגבשות המטורפת שלנו כנשים שאנחנו צומחות וגדלות. אין חרטות ואם תכעסי עליי אבקש סליחה, אבל כנראה שלא אגרום לך לכעוס עליי עוד פעם, כי אם הבנתי למה זה נכנס לי עמוק בתודעה.

אם כבר את פה ואנחנו חובבות אופנה. נשים מעל גיל 40 יש משהו שאנחנו עושות נכון או לא נכון, יש משהו שאנחנו צריכות לעשות ואת יכולה לתת לנו עצה חכמה?

בעיני בגיל 40 הנשמה מתייצבת בתוך הגוף והיא מכתיבה את הטון. אם את אותנטית לנשמה שלך זה גם עובר ויזואלית. עד גיל 40 לס איז מור מכיוון שכל המוסיף גורע, גם אם את מחליטה שאת צובעת לבלונד או מתלבשת באופן שלך, אם זה הפחות שלך, זה עובר. רק תגדירי לעצמך מה זה הפחות הזה - פחות איפור, פחות אביזרים, פחות סטיילינג.  בפחות שלך, בפריט האחרון שאת החלטת להוסיף בשביל להרשים – תורידי. לנסות להפסיק להרשים חוץ מאת עצמך. אופנה זה דבר משתנה והסגנון שלך יציב לחלוטין, אין צורך לנסות להרשים אף אחד. כמו שהיום אני כאישה הפסקתי לנסות להרשים, אז גם אני כאדם שמתעסק באסתטיקה חזותית, הפסקתי לנסות להרשים. הנשמה שלך מתלבשת ולא הגוף

מה הפרויקט הבא שלך?

קודם כל אין לי. אני מזהה הזדמנויות טובות. הזדמנות שקרתה בדרכי ממש לפני חודשיים פנתה אליי זמרת צעירה בשם נוי גבאי שמוכרת בפופ המזרחי אבל אני לא הכרתי אותה. היא הוציאה סינגל וביקשו ממני להצטרף לכוחותיהם לעשות סטיילינג. אז אמרתי אני יותר לא עושה סטיילינג אבל כן רוצה למתג את הדבר הזה שנקרא נוי גבאי וחלק ממנו בגדים ותקשורת חזותית וזה פרויקט מדהים כי זה משלב את כל מטריית הכישרונות שלי: מוזיקה, אסתטיקה, מיתוג, שפה, כל מה שאני טובה בו לדעתי אני עושה עם נוי גבאי וזה פרויקט חדש ואמן והוא יצליח, תחזיקו לי אצבעות.

שואלת צופה בצ'אט מה השאיפות שלך? שזו שאלה נורא נורא גדולה. חוץ מבריאות ואושר.

בריאות זה דיפולט וזה ברור. השאיפות שלי מאד קטנות: לחיות בנחת, קל, ללא מאמץ, לקום בבוקר בזמן לבנים, לחיות בשפע כלכלי שיסב לי ולבנים שלי נחת, שמורי יהיה מאושר שהוא גולש, שהבן שלי יהיה מאושר שהוא עולה לכיתה א'. אלה השאיפות שלי והן די יומיומיות.

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת