שלום, אני צוף ואני פחדנית גדולה. רוב חיי הייתי פחדנית בכל תחום כמעט ואם קרה שנראיתי אמיצה לרגע מהצד הרי שנפלה כאן טעות ואולי מדובר בחזיון תעתועים או תנועת ידיים מהירה. כמו הרבה אנשים גם אני פחדתי מהחושך בתור ילדה. והאמת שחושך מעביר בי צמרמורת גם היום כשאני פסע מגיל 37, אבל יותר מהחושך אני מפחדת להיות לבד. גם באור יום. אני מפחדת להיות לבד גם בבית אבל עוד יותר מפחיד אותי להיות לבד ברחוב בין זרים, ועוד יותר מזה ברחוב זר בעיר זרה.

שנים הייתי משוכנעת שלטייל לבד זה משהו שנשים חזקות ממני עושות ובתחושה שכמעט כולן כאלה, הרי שכולן עשו זאת לפחות פעם אחת מופלאה. הייתי בטוחה שזה משהו שרק אני עוד לא חוויתי וממש רציתי להרגיש איך זה, אפילו שאני לא האישה החזקה וחסרת הפחד שדמיינתי שעליי להיות בכדי להצליח.

מאז הנסיעה הראשונה שלי, בכל פעם שאני סוגרת כרטיס טיסה ומלון לאחת אני נשאלת אם לא קשה לי לבד ובעצם למה לי. נשים מרקעים שונים, בגילאים וסטטוסים מגוונים - כולן מבקשות לדעת איך זה מתאפשר. מנסיעה לנסיעה התחוור לי שלא רק שלא כולן מטיילות לבד אלא שהרוב לא מעזות לדמיין את עצמן מטיילות בלי שותפה או שותף. לאחרונה תשאלתי חברות, בנות משפחה וגם זרות מקסימות שענו בנדיבות על שאלותיי ועזרו לי לקבל נקודת מבט חדשה על הבחירה להתעמת עם הפחד, ששינתה ומשנה בהתמדה את חיי.

בחיטוטיי גיליתי נשים אדירות שאולי לא יודעות שהן כאלה והבנתי שיש בי רצון עז להגיד להן בואו, נעשה את זה ביחד. כל אחת בדרכה, בהרבה דרכים מקבילות. את הרשימה הבאה הרכבתי במחשבה עליהן וכתודה על עזרתן, ובמטרה לתת יד לכל מי שרוצה וחוששת מפני הצעד הראשון.

תוכנית 12 הצעדים למטיילת האמיצה:

מותר לך

את לא צריכה להרגיש אשמה על שאת מעדיפה מדי פעם את חברתך על פני הזמן הזוגי או זמן איכות עם הילדים או עם חברים. השגרה ברובה סובבת סביב צרכים של אחרים ורצונות רבים כל כך קודמים לשלך. לפעמים, בשביל להיזכר מה כל זה שווה, צריך להתרחק קצת ולחזור מחודשת ומסוגלת להכיל ולהעניק. זו מתנה לעצמך שכולם מרוויחים ממנה. תפרגני לך.

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

זה בסדר לפחד

גם אם את לא הטיפוס החרד ייתכן שיצופו חששות ופחדים. הכל לגיטימי, את יוצאת למסע והפחדים כולם מובנים. למעשה ישנם שני פחדים עיקריים שמונעים מנשים לצאת להרפתקה: חוסר אונים ובדידות.

בדידות היא שער שבצידו האחד סבל ובצידו השני שחרור גדול. התייחסי לזה כהיכרות עם מישהי חדשה. הגזימי בהתעניינות, חייכי הרבה והציעי יותר מדי. בשיחה עם חברה אתן חולקות מחשבות, מפרגנות זו לזו, משיאות עצות, מקשיבות ובאופן כללי תומכות - עשי אותו הדבר בשבילך גם כשאת בת שיחך היחידה.

חוסר אונים הוא בעצם אובדן שליטה וזה פחד שלא ניתן לתמצות בפסקה. אבל יש דבר אחד שנאמר לי לפני שנים לקראת נסיעה ראשונה לבד ואני נעזרת בו מאז: כשהאדמה רועדת לך מתחת לרגליים - שבי. זוזי הצידה ממוקד המצוקה, שבי בצל ושתי משהו. הכל יכול לחכות עד שתתעשתי. את לא חייבת שום דבר, אף אחד לא דוחק בך, את עושה כרצונך. את בחופש, שבי עוד ותנשמי כאוות נפשך.

זה שלך

אנשים ינסו לנכס את החוויה שלך או להשליך משלהם עליה - עשי כתחושתך. מתאים לך להקשיב לסיפורים וחוויות של אחרים? נהדר. לא מתאים לשמוע מילה? גם נהדר. הצרות שקרו לאחרים או תחושת הפספוס או האכזבה שלהם או הפחדים הלא פתורים שלהם הם לא שלך. אם מישהו לא התחבר לוייב של לונדון או פריז, או שמע שביקור בטאג׳ מאהל זה בזבוז זמן זו החוויה שלו - אחת מתוך אינספור חוויות של מיליארדי אנשים. אם למישהי נגנב הארנק או שדפקו אותה עם העודף זה לא אומר שזה יקרה לך, במיוחד אם תשמרי על ערנות. אפשר להנהן בנימוס, לומר תודה כנה על הכוונה ולקחת רק את מה שמשרת אותך. את הכתובות וההמלצות תשמרי לך ואת סיפורי ההפחדה תשאירי להם.

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

צעדים קטנים

לפעם ראשונה בחרי יעד קרוב וידידותי (מערב אירופה למשל) עדיף על פני יעד אקזוטי מרוחק. מוטב אפילו יעד שכבר ביקרת בו בעבר, ואת מזהה קצת. יש משהו מרגיע בטיסה קצרה ונחיתה רכה במקום מוכר ותחושת ניצחון כשאת מנווטת ברחוב שהלכת בו לפני שנה או ארבע שנים או עשור, ומוצאת את החנות שזכרת את חלון הראווה שלה. הצלחות קטנות עושות הבדל גדול.

צעדים קטנים מאוד

בטיולים ארוכים יש שפע של זמן להסתגל למקום ולהלך הרוח אבל מה אם קשה להסתגל לעצם הרעיון להתרחק מהבית להרבה זמן? או שהזמן דוחק ואת לא מורגלת בפרידה מהילדים או פשוט מהביטחון שנוסכת בך הספה שלך. נסיעה קצרה של שלושה עד ארבעה ימים לא מאיימת באורכה וקל יותר להתכונן אליה נפשית. לרוב לא צריך יותר מזה בכדי לחוש התרוממות רוח ולהחליף אווירה. בפעם הבאה כבר תירצי שבוע.

לוקיישן

לבחירת מקום הלינה יש תמיד השפעה מכרעת על אופי הטיול, ובמיוחד כשמדובר בגיחה קצרה לבד. לינה באיזור מרכזי שוקק חיים מקלה על רגעים של בדידות ועדיפה על השוליים המרוחקים. התחבורה זמינה כך שהחוף המושלם בהישג ידך, בתי הקפה זמינים לך לברוח אליהם כשהרחוב הומה, המסעדות קרובות והחנויות הן מפלט ראוי. תרגישי בבית.

עוגן

ככל שאנחנו משוועות למנוחה רובנו זקוקות לתעסוקה גם בימים חופשיים. לא פרויקטים גדולים, גם לקרוא או לצפות בטלוויזיה זו תעסוקה. למעשה, הדברים הקטנים האלה הם מה שמעגן אותנו לשגרה המוכרת. כדי לא לנחות מתוך שיגרה רוויה אל ריק מבלבל בלו״ז עשי משימות קטנות או תוכניות קלילות, מותאמות לאווירת חופשה, שתוכלי לארגן סביבן את הימים. עשי תכנית לצפות בהופעה או קונצרט שמעניינים אותך ויציאה למסעדה שהומלץ לך לבקר בה. השתתפי בשיעור או סדנה בת כמה שעות בתחום שמסקרן אותך, אולי קעקוע אצל אומן מקומי או הרצאה בגלריה. כל תכנית שתעשי היא טובה אם היא עושה לך טוב.

גיבוי

כמו רשימת מספרי הטלפון למקרי חירום שמומלץ להכין מראש (של הורים/ בני זוג/ ביטוח חו״ל/ חיליק מגנוס) כך מומלץ למשל לוודא זמני תחבורה הלוך וחזור, למצוא את כתובת האולם בו מתקיימת ההופעה יום לפני, שעות פתיחה של אתרים שרצית לבקר בהם ואולי אף לרכוש אליהם כרטיסים מבעוד מועד. כך אם את צריכה להיות איפשהו תוכלי למצוא את המקום בנחת ולא להתברבר בזמן אמת או לעמוד בתורים מיותרים. ככה גם תחסכי בזמן וגם בדחק ובעוגמות נפש מיותרות.

מטען קל

לקלילות יש ביטוי מוחשי כמו גם מנטלי ולשניהם חשיבות שווה ביצירת האווירה בכלל ובמצבים מאתגרי שיגרה בפרט. הפן המנטלי של הקלילות הוא אי-היאחזות (ברעיונות, בציפיות, ברצונות..) המאפשרת גמישות מחשבתית וספונטניות. אולי מזג האוויר ישתנה ותרצי לעשות משהו אחר, אולי תכירי אנשים מעניינים שיכוונו אותך למקום שלא ידעת למצוא בעצמך. טוב להשאיר מרווחים בין התוכניות לתנועה חופשית. הפן המוחשי של הקלילות הוא מיעוט בחפצים. קחי מה שאת צריכה בשביל להנות אבל אל תכבידי על עצמך. מה שתיקחי תצטרכי לסחוב בעצמך ולשמור על שלמותו. בשביל לשמוע מוסיקה מספיק הטלפון ורמקול קטן, חבל להיסחב עם מחשב נייד שרק יעמיס על הגב ועל רשימת חפצי הערך. ככל שתנועי בקלילות בין רעיונות או בין מקומות כך תטיבי להסתגל לשינויים בתוכניות ולהתאים עצמך למצבים חדשים.

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

קצב

בשונה מטיול מאורגן עם לו״ז צפוף או חופשה עם ילדים מרובת תעסוקה, כשאת לבד ואיש לא דוחק בך, את יכולה להנות מהזמן שלך ולמצות אותו בשלווה. אין צורך לרוץ מאתר לאתר, מספיק לבחור אטרקציה אחת ביום (גם קניות במקום ספציפי זו אטרקציה) ולקחת הכל באיזי. ככה יש לך זמן נטול תחושת מרדף לשבת בבית קפה שמשקיף על כיכר יפה או רחוב מעניין, לשמוע מוסיקה ולקרוא ספר בפארק, לשוטט בלי לבדוק את המפה רק על פי תחושת בטן. בין אם ביקור מתוכנן בגלריה או מוזיאון, או שיטוט אקראי שיוביל לנקודת תצפית יפה, הזמן השקט שאת מקדישה לכל דבר הוא זמן שאת מקדישה לעצמך ולגילוי מחדש של המקצב הפנימי שלך.  

תמיכה

לפעמים הידיעה שיש אדם מוכר בקרבת מקום היא כל מה שצריך בכדי לחוש את הביטחון הדרוש ללבד. אולי מספיק שהטלפון שלו רשום על פתק למקרה חירום אבל גם לא חובה לחכות למקרה כזה. אפשר לבלות איתו חלק מהיום, לקבוע לארוחת ערב למשל או לפאב כשמחשיך וקצת מפחיד לבד, וככה בשעות האור את פנויה לשוטט בגפך בתחושה שאת מוגנת ומישהו זמין לך. אם אין חברים מקומיים והחשש מפני הבדידות כבד, אפשר ללון בהוסטל. עם עוד 15 שותפות או שותפים לחדר אף פעם לא תהיי לגמרי לבדך. זו הזדמנות ליצור קשרים מעניינים, להכיר מוזיקה חדשה ולשמוע סיפורים אישיים שאולי רחוקים לחלוטין מהחוויה שלך ואולי דומים לה יותר משציפית.

מההתחלה

כמו בכל דבר, תרגול מביא לשלמות ואם לא לשלמות אז להשלמה. כן יש פחד, יש חוסר ודאות ויש מגבלות, אבל הם מתקיימים בכל המקומות בהם שולט יופי שהנפש משתוקקת אליו. עם כל יציאה אל יעד נוסף, נפתח בלב שער אל האישה שתמיד ידעת שאת. עם ההתמודדות צומחת תחושת מסוגלות ויש בה סיפוק ושמחה שאני טרם מצאתי במקום אחר.

מאז היציאה הראשונה שלי למסע לבד השתפרתי מאד בלהיות אני ובלאהוב אותי ככה, פחדנית אמיצה כמו שאני. הרצון ליהנות מהחיים שלי עכשיו בלי שאצטרך לחכות לאף אחד הוא חזק, לפעמים תוך פחדים עם שורשים עתיקים שלא נעלמו, אבל הם מתכווצים מיום ליום ותופסים פחות ופחות מקום בתיק העלייה למטוס.