לפני כשנה, כתבתי סיקור על שנת 2018 בקריירה של טיילור סוויפט. במהלך תהליך הכתיבה, חיטטתי קצת באינסטגרם בחשבונות מעריצים כאלה ואחרים, ואז קרה משהו מוזר - האלגוריתם של עמוד האקספלור באינסטגרם זיהה את המחקר העיתונאי שלי כהערצה ואובססיה, ומאז, בין אם ארצה ובכך ובין אם לאו, אני מוצפת בתכנים על האישה, ובעל כורחי הצטרפתי למעגל המעריצים של סוויפט באינסטגרם. 

אני מכירה את כל הפרטים הקטנים בריב המתוקשר שהיה לה עם קניה ווסט ואשתו הלביאה קים קרדשיאן, אני מכירה את השינויים התדמיתיים הרבים שעברה ואת היכולת שלה להמציא את עצמה מחדש, אני יודעת שהיא בזוגיות סודית במיוחד עם השחקן הבריטי ג'ו אלווין והתרגשתי בשבועות שקדמו לצאת האלבום האחרון שלה, "Lover". אז בתור מישהי שעוקבת אחרי הקריירה של כוכבת-הקאנטרי-שהפכה-כוכבת פופ כבר תקופה ארוכה, ציפיתי לסרט הדוקומנטרי על חייה, "מיס אמריקנה" אשר עלה לנטפליקס בסופ"ש האחרון, במחשבה שאולי אוכל ללמוד דברים שלא ידעתי על טיילור ולקבל איזושהי זווית חדשה על חייה. 

בפועל, למרות שסוויפט משתפת רגעים מקסימים, מרגשים, מחרידים ומשמעותיים בקריירה שלה, הסרט לא ממש חידש לי הרבה דברים לגביה, ואת רוב הפרטים ידעתי מראיונות קודמים או מהתוכן של שיריה. אז מה הוא כן נותן? פרספקטיבה מאוד כנה, מציאותית, ואף ביקורתית כשצריך, ומעריציה הגדולים אפילו יזכו למספר קטעי וידאו מקסימים עם משפחתה וחתוליה, אבל הם כנראה כבר מכירים את סיפורה היטב. 

לצד כל זה, הסרט בהחלט חידד נקודה אחת: טיילור סוויפט היא בחורה מהממת. באמת. ראשית, היא מוזיקאית מוכשרת ברמות יוצאות מן הכלל, והצפייה ביכולות ההלחנה והכתיבה שלה, ברגעים בהם היא פשוט ממציאה שיר יש מאין, מעוררת התפעלות והערכה. שנית, אפשר להגיד עליה המון דברים, אבל נראה שבסופו של דבר, היא בחורה מלאה בכוונות טובות, שפשוט רוצה להמשיך לעשות את מה שהיא טובה בו ולשמח את המעריצים שלה. 

הסרט סובב סביב השינוי (ויש שיגידו משבר) התדמיתי שעברה טיילור במהלך הקריירה שלה והאירועים המטלטלים שליוו אותה. הוא פחות מתמקד באירועים עצמם, אלא יותר בחוויה ובתהליך ההתבגרות האישי שעברה לאורך התקופה. סוויפט מספרת כיצד בתור ילדה בת עשרה שפורצת לעולם הקאנטרי, היא נדרשה כל הזמן לרצות אנשים סביבה - בין אם זה מאזיני תחנות רדיו, מפיקים בחברות התקליטים או חובבי מוזיקת קאנטרי - רק כדי שיתנו לה את ההזדמנות שלה ויקחו אותה ברצינות. היא למדה איך לגרום לאנשים לחבב אותה וכמה האשרור החברתי הזה הוא חשוב. כשלומדים את זה בגיל עשרה, מתקבעים על הגישה הזו, ולאורך השנים סוויפט הרגישה שזה מה שהיא צריכה לעשות: לשמר את תדמית הנסיכה האמריקאית, או "מיס אמריקנה" כפי שמציע שם הסרט. 

אבל אז הגיעה קים קרדשיאן ושחררה הקלטה של שיחה בינה לבין קניה ווסט, בה לכאורה טיילור סוויפט נותנת את ברכתה לכך שישתמש בשמה בשיר, זאת למרות שאחר כך היא ביקרה אותו בפומבי על שעשה זאת. בכך גרמה קרדשיאן לסערה ולמשבר היח"צי הגדול ביותר שסוויפט יכלה לדמיין לעצמה. כל העולם יצא נגדה והכריז בחגיגיות על קץ הקריירה שלה. תדמית הנסיכה האמריקאית שהיא כל כך ניסתה לשמר התנפצה לרסיסים, ואיתה גם הדרך בה סוויפט ראתה את עצמה. הדבר גרם למשבר כל כך גדול, עד שסוויפט הייתה צריכה להיעלם מהעין הציבורית, וכפי שהיא מספרת בסרט - לבחון מחדש את התפיסה העצמית שלה ואת כל הדברים שהאמינה בהם. 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Hi guys have I told you lately that I LOVE YOU ? @kevinmazur @gettyentertainment

A post shared by Taylor Swift (@taylorswift) on

כחלק מתהליך ההתבגרות והתגברות הזה, היא החלה לפרק את האופן שבו היא רואה את עצמה ואת העולם, ובמהלך התהליך הזה קרו מספר דברים: הראשון מביניהם, הוא זוגיות נפלאה וסודית במיוחד עם ג'ו אלווין, אותו רואים רק לשבריר של שניה במהלך הסרט, מחבק אותה אחרי עוד הופעה מוצלחת. הם החליטו לשמור את החיים הפרטיים שלהם רחוקים ככל הניתן מעיניי הציבור, אליהן היא הייתה חשופה כל כך למעלה מעשור. 

שנית, אמה התמודדה עם מחלת הסרטן, ולמרות שנראה שהכל בסדר עכשיו, החוויה הכניסה לסוויפט פרופורציות חדשות לחייה. שלישית, סוויפט נאלצה להתגבר על אתגר בריאותי משל עצמה, ובאחד הרגעים המפתיעים יותר בסרט, סיפרה שהיא התמודדה עם הפרעות אכילה כמה שנים קודם לכן והייתה מרעיבה את עצמה. למרות שהיא לא פירטה לאיזו חומרה המצב שלה הגיע, או מה היא הייתה צריכה לעשות בכדי לצאת ממנו, נראה שהיכולת שלה להתמקד בעצמה ולא באופן בו העולם רואה אותה עזרה לה להשתקם.

לבסוף, סוויפט התעמתה את מול האדם שתקף אותה מינית. בנחישות מעוררת הערצה, עמדה סוויפט מול דיוויד מולר, שדרן רדיו שחפן את ישבנה (לעיני מצלמה), דבקה בטיעוניה ובסופו של דבר זכתה בתביעה האזרחית, בסכום סימבולי של דולר אחד בלבד. המשפט הסופי קרה בשיאה של התקופה האפלה הזו, והיה רגע מכונן עבורה. 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Jaylor is a thing and I love it! #lover #reputation #jaylor #taylorswift #joealwyn #missamericana

A post shared by Taylor (@taylorswiftsreputation1989red) on

 

החוויה הזו השפיעה על סוויפט גם מבחינה פוליטית, ובסרט לומדים כמה היה חשוב לה סוף סוף להתחיל להתבטא באופן פוליטי. כיאה לכוכבת קאנטרי, את מרבית הקריירה שלה בילתה סוויפט בשתיקה, יש שיגידו רועמת, ונמנעה מכל התבטאות פוליטית שהיא. אי אפשר להכחיש שעבור זמרת שמקורותיה בקאנטרי, כל קריצה לשמאל עשויה לעלות לה באלפי מעריצים. אבל, כפי שמספרת, חווית המשפט נגד האדם שתקף אותה מינית גרמה לה להבין את החשיבות שיש בפלטפורמה שלה ואת החובה שיש לה להשמיע את קולה, ולמרות שצוות סוכניה, ואפילו אביה, היו נגד הרעיון - היא החליטה לצאת בפוסט פוליטי ראשון, ולאחר מכן בהתבטאויות רבות נוספות - בין היתר בקליפ של "You Need to Calm Down", שחוגג את הקהילה הלהט"בית.

 

במהלך תקופה של כ-18 חודשים נאלצה סוויפט לעבור חווית התבגרות שהיא לא עברה מעולם. היא דיברה בסרט על כך שישנו איזשהו מיתוס לפיו סלבריטיז "נתקעים" בגיל שבו הם התפרסמו, ועבור סוויפט מדובר בגיל 15 - המנטליות הטינאייג'רית הזו, של צעירה אמריקאית שרק רוצה לרצות את כולם מעולם לא עזבה אותה, עד שהתחיל המשבר הגדול. הוא היכה בסוויפט כל כך חזק שלא היה לה אלא למצוא דרך להעריך את עצמה מחדש, והבגרות וההבנה שלה בהתמודדות עם התהליך הזה ממחישים כמה היא חכמה. 

סוויפט עושה מהלך יחצ"ני די מבריק עם הסרט. היא בבת אחת קורצת למעריציה ולשונאיה ומצליחה להציג את גרסתה לאירועים - כל האירועים - אבל עדיין לא חפה מביקורת עצמית. למרות שהיא חושפת את הצופים בצורה מאוד כנה ואמיתית לתהליך שעברה בשנים האחרונות, אנשים שעקבו אחרי הקריירה שלה מקרוב כנראה מכירים את רובו. אך מעריציה השרופים יקבלו אישרור לכך שהם מעריצים את אחת היוצרות המוכשרות שיש, בעוד שהמלעיזים למיניהם - וכשמדובר בטיילור סוויפט, ישנם אינספור מלעיזים - אולי יזכו לראות שמדובר באחת הבחורות החרוצות, מוכשרות ומקסימות בעולם המוזיקה.